הֵם חוֹשְׁבִים שֶׁאֲנִי שְׁנַיִם:

אֲנִי וְהוּא,

שֶׁבְּחַיָּיו צִוָּה לִי אֶת מוֹתוֹ

וּמִלֵּא אֶת יָדַי

לְדַבֵּר בִּשְׁמוֹ.

הָאֱמֶת הִיא שֶׁיָּדַי רֵיקוֹת.

הָפַכְתִּי לְאֵשֶׁת בְּשׂוֹרָה כּוֹזֶבֶת,

כָּרוֹז, בַּת־קוֹל, בֶּן־הֵד,

בָּבוּאָה שֶׁנֶּעֶקְרָה מִן הַמַּרְאָה,

צֵל הַמִּתְאָרֵךְ גַּם בְּחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה.

הֵם מְדַבְּרִים אִתִּי

אַךְ שׁוֹמְעִים אֶת קוֹלוֹ;

מִסְתַּכְּלִים מֵעֵבֶר לְעֵינַי

אֶל מַבָּטוֹ.

הָפַכְתִּי לְמָשָׁל.

הֵם פּוֹתְרִים אוֹתִי כְּמוֹ תַּשְׁבֵּץ,

מְפַעְנְחִים אוֹתִי

כְּמוֹ כְּתַב־יָד מָהוּהַּ וּפָגוּם.

הֵם בָּנוּ לִי בַּיִת מִזְּכוּכִית

מַגְדֶּלֶת. לְאוֹר הַיּוֹם,

עֵינֵיהֶם קוֹדְחוֹת בִּבְשָׂרִי.

בַּלַּיְלָה, אוֹר הַיָּרֵחַ

מְצַנֵּן אֶת פְּצָעַי,

מֵבִיא מָזוֹר לְגוּפִי הַקָּטֵן,

לְבַדּוֹ.