בְּגַן הָעַצְמָאוּת — נְסִיקַת יוֹנִים,
מְנוּסַת־בְּעָתָה אֶל רָאשֵׁי הָאַנְטֶנּוֹת.
שְׁמִיעָתָן חַדָּה יוֹתֵר.
רַק בַּחֲלֹף הַמַּשָּׁק, בְּהִתְרוֹקֵן הַשַּׁחַק,
אֲנִי שׁוֹמֵעַ נֶפֶץ רָחוֹק.
הַקֻּפָּאִית כְּבָר מְחַכָּה לִי.
יָד מֻרְגֶּלֶת וְחִיּוּךְ שָׁחוּק,
מוֹשִׁיטָה לִי חֹפֶן שֶׁל אֲסִימוֹנִים.
אִשְׁתִּי כְּבָר מְחַכָּה לִי.
שְׁמִיעָתָהּ חַדָּה יוֹתֵר.
שָׁלוֹם לְכֹחוֹתֵינוּ:
הִיא בַּבַּיִת,
הוּא בַּבַּיִת;
מִי בְּבֵיתוֹ,
מִי לֹא בְּבֵיתוֹ?
גַּן מְשֻׁנֶּה, גַּן בְּלִי כְּנָפַיִם,
אַךְ יוֹשְׁבֵי הַוֶּרַנְדָּה אֵינָם תְּמֵהִים.
בְּעַד הַחַלּוֹן אֲנִי רוֹאֶה
אֶצְבָּעוֹת מְרַצְּדוֹת, פֶּה מְרַחֵף, צְחוֹק מְפַרְפֵּר.
אֲנִי חוֹזֵר אֶל שֻׁלְחָנִי.
וְהִנֵּה, יוֹנָה רִאשׁוֹנָה בַּגָּן.
1985