זוֹ הַשָּׁעָה שֶׁאֵלֶיהָ כָּלוֹת עֵינָיו:

כְּשֶׁהַבַּר נִסְגָּר.

מִישֶׁהוּ שׁוֹמֵט אֶת כְּנַף הַפְּסַנְתֵּר,

עוֹטֵף אוֹתוֹ בְּתַכְרִיךְ יָרֹק.

מִישֶׁהוּ מְדַשְׁדֵּשׁ מִשֻּׁלְחָן לְשֻׁלְחָן,

קוֹטֵם אֶת הַנֵּרוֹת הַכָּלִים.

פִּתְאֹם פּוֹלֵחַ אוֹר גָּדוֹל,

כְּמוֹ אִזְמֵל, כְּמוֹ מְצִלְתַּיִם —

מַחֲרִישׁ אֶת כָּל הַלַּחֲשׁוּשִׁים

מִפֶּה זָקוּר לְאֹזֶן פְּעוּרָה,

מְשַׁתֵּק אֶת הַבִּרְכַּיִם

הַבּוֹרְקוֹת בַּמִּסְתָּרִים,

מַפְרִיד בֵּין הַדְּבֵקִים

שֶׁבְּשָׂרָם אֶחָד בָּאַפְלוּלִית.

הַצֶּוֶת מִתְקַהֵל בַּלָּאט בִּקְצֵה הַבַּר

אֶל פֻּלְחָן עַתִּיק־יוֹמִין.

בַּדְּמָמָה הָעֲשֵׁנָה

נִשְׁמָע רַק רִשְׁרוּשׁ הַשְּׁטָרוֹת,

עוֹבֵר וָשָׁב כְּמוֹ אִוְשָׁה שֶׁל תֹּף.

שְׂפָתַיִם מְמַלְמְלוֹת הַשְׁבָּעוֹת רַכּוֹת,

אֶצְבָּעוֹת פּוֹעֲמוֹת אָמֵן.

הַגֻּלְגֹּלֶת הַיּוֹשֶׁבֶת אֶל כֵּס הַקֻּפָּה

מְחַיֶּכֶת בַּחשֶׁךְ:

זֶה רֶגַע הָאֱמֶת,

הַדִּין בְּלִי מֶתֶק שֶׁל חִיּוּךְ.

אֲבָל מָחָר — וְשׁוּב מָחָר —

הַפְּסַנְתֵּר יִפְרֹשׂ כָּנָף,

הַלֶּהָבָה תְּכַרְכֵּר מִנֵּר אֶל נֵר,

וַאֲנִי — חֵי רֹאשִׁי! — אֶקְרֹם בָּשָׂר וָרֹד

וְנַעֲשֶׂה חַיִּים!

ניו־יורק, 1986