הַשֻּׁלְחָן שֶׁלִּי הָלַךְ וְהִתְכַּוֵּץ עַד שֶׁנֶּחְשְׂפוּ הָאֲרִיחִים שֶׁמִּתַּחְתָּיו.

הַכֶּלֶב שֶׁלִּי הָלַךְ וְהִסְתַּחְרֵר עַד שֶׁהִשִּׁיל אֶת פַּרְוָתוֹ.

כְּשֶׁנּוֹתְרָה רַק לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית, בִּקַּשְׁתִּי רַחֲמִים וִיקִיצָה.

בַּבֹּקֶר נָשַׁקְתִּי לִבְנִי עַל מִצְחוֹ וְלִטַּפְתִּי אֶת רֹאשָׁהּ שֶׁל אִשְׁתִּי.

הִסְתּוֹבַבְתִּי מֵחֶדֶר לְחֶדֶר, מֵאִיר פָּנִים לַשְּׁטִיחִים, לְסוֹרְגֵי הַחַלּוֹנוֹת,

לַמַּדָּפִים, לַסְּדָקִים בַּתִּקְרָה.

בַּסּוֹף נִכְנַסְתִּי לְחַדְרִי. הַשֻּׁלְחָן עָשׂוּי מֵעֵץ אַלּוֹן. הוּא יוֹדֵעַ כִּי

הַחֲלוֹמוֹת שָׁוְא יְדַבֵּרוּ. אֲנִי נִשְׁעָן עָלָיו בִּמְלֹא כָּבְדִּי, וְכוֹתֵב אֶת

קוֹרוֹתֵינוּ. לְצִדִּי, הַכֶּלֶב, אָזְנָיו זְקוּפוֹת. אַךְ שֶׁלֹּא כָּרָגִיל, אֵינֶנִּי רוֹאֶה

אֶת עֵינָיו.