לִפְנֵי שֶׁיָּצָאתִי מִפֶּתַח בֵּיתִי, בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה לִפְנֵי גֵּרוּשַׁי, לָקַחְתִּי

פּוֹמֶלָה וְתַפּוּחַ־עֵץ. הִכְנַסְתִּי אוֹתָם לְשַׂקִּית־נַיְלוֹן חוּמָה (הַשַּׂקִּיּוֹת

נֶאֱגָרוֹת בָּרֶשֶׁת שֶׁמִּיָּמִין לַמְקָרֵר) וְיָצָאתִי. תּוֹךְ כְּדֵי יְרִידָה בַּמַּדְרֵגוֹת

נִזְכַּרְתִּי שֶׁבְּנִי הָיָה חוֹזֵר וְחוֹטֵף מַשֶּׁהוּ לֶאֱכֹל לִפְנֵי צֵאתוֹ לְבֵית־הַסֵּפֶר,

בְּעִקָּר בְּיָמִים שֶׁבָּהֶם צִפָּה לוֹ בֹּחַן. חָזַרְתִּי וְלָקַחְתִּי גַּם בָּנָנָה.