הִנֵּה מִטָּתִי, שׁוֹתֶקֶת.
הִנֵּה שְׁתִיקָתִי,
רָעָה.
הִנֵּה רַעֲיָתִי
בְּלֹא חֶסֶד־נְעוּרֶיהָ.
אֲנִי מְחַפֵּשׂ מַעֲנֶה רַךְ
בְּפִי הַקָּשֶׁה.
מַה יִּהְיֶה מָחָר
הַלַּיְלָה
עָלֵינוּ?
אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ.
לֹא שֶׁאֵינֶנִּי שׁוֹאֵל אֶת עַצְמִי,
אֲבָל אֵחַרְתִּי אֶת הַמּוֹעֵד:
כְּבָר אֵין עִם מִי לְדַבֵּר.
הִנֵּה מִטָּתִי, שׁוֹתֶקֶת.
הִנֵּה שְׁתִיקָתִי,
רָעָה.
הִנֵּה רַעֲיָתִי
צוֹמֶקֶת בְּמִדְבָּר שֶׁל שִׁכְחָה.