לֹא יָדַעְתִּי שֶׁהוּא הָלַךְ לְעוֹלָמוֹ לִפְנֵי שָׁלשׁ שָׁנִים. בְּדִמְיוֹנִי הוּא
עָרַךְ כֵּרָה מִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ, כָּרַךְ רֶשֶׁת עַל רֹאשׁוֹ לְאַחַר הַמִּקְלַחַת,
קָנָה תַּכְשִׁיטֵי זָהָב לְאִשְׁתּוֹ הַשּׁוֹפַעַת וְשִׁלֵּם מִסִּים.
בְּנוֹ הֶעֱמִיד אוֹתִי עַל טָעוּתִי בַּעֲדִינוּת וְרִכֵּךְ אֶת מְבוּכָתִי. אַחֲרֵי־כֵן
הִתְנַחַמְתִּי בְּכָךְ, שֶׁוַּדַּאי יֵשׁ מִישֶׁהוּ שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁאֲנִי עֲדַיִן חַי.