1. 🔗
הִנֵּה הוּא מִתְקַמֵּר
מִתּוֹךְ הַדְּמָמוֹת וְהַקֶּצֶף,
דּוֹלְפִין בִּזְעֵיר־אַנְפִּין,
הִנֵּה הוּא מִזְדַּהֵר
בָּרוּחַ וּבַשֶּׁמֶשׁ.
וְאַחֲרֵי־כֵן,
בְּקֻפְסַת הַשִּׁמּוּרִים הַמֻּזְהֶבֶת,
פְּעוּר־פֶּה, עֲמוּם־עַיִן.
2. 🔗
רֹב הַזְּמַן הוּא סָפוּן בְּבֵיתוֹ, מְנַמְנֵם, יָשֵׁן. אַךְ בְּרֶגַע שֶׁמּוֹדִיעִים
עַל יָם גְּבַהּ־גַּלִּים, הוּא מִתְנַעֵר וּמְמַהֵר לְשָׁם.
הוּא מַרְכִּין אֶת רֹאשׁוֹ לַחוֹלוֹת, הוֹלֵךְ לְאֹרֶךְ קַו הַקֶּצֶף הָרוֹעֵד,
וְחוֹשֵׁב: “תַּרְשִׁים א.ק.ג. שֶׁל הַמְּצוּלוֹת”.
שׁוּם דָּבָר אֵינוֹ נֶעֱלָם מֵעֵינָיו הַסּוֹרְקוֹת. הוּא בּוֹרֵר, כּוֹבֵר,
מְמַיֵּן, מְסַנֵּן — וְאוֹסֵף אֶת שְׁלָלוֹ הַיָּקָר.
גַּשָּׁשׁ וָתִיק — הוּא מְפַעְנֵחַ אֶת קוֹרוֹת הַלַּיְלָה: כָּאן, הוּא
קוֹרֵא בָּאֵפֶר, לָהֲטוּ בְּשָׂרִים עַל הָאֵשׁ; כָּאן כִּסָּה הַיֶּלֶד אֶת
אָבִיו בְּחוֹל צוֹרֵב; כָּאן הִיא עָלְתָה וְיָרְדָה עָלָיו, גַּבָּהּ אֶל
הַשְּׁקִיעָה, וְהוּא כָּתַב אֶת שְׁמוֹ בְּאַמָּה רוֹעֶדֶת עַל מָתְנֶיהָ,
וּבַבֹּקֶר — וְהִנֵּה עוֹרָהּ צַח כְּמוֹ זִקִּית עַל קִיר מְסֻיָּד.
לְעִתִּים דֵּי קְרוֹבוֹת הוּא חוֹזֵר הַבַּיְתָה בֵּין־עַרְבַּיִם בְּיָדַיִם רֵיקוֹת.
אֲבָל בְּרֹאשׁ מָלֵא.