אֲנִי יָקָר,
מֶה הָיִיתִי עוֹשֶׂה בִּלְעָדֶיךָ?
אַתָּה שְׁאֵרִי, אַתָּה כְּסוּתִי,
וּבְהֵאָלֵם קוֹלָהּ —
גַּם עוֹנָתִי.
בִּזְכוּתְךָ אֲנִי יָכוֹל לִשְׁכֹּן עָפָר,
וְלַמָּחָר —
לִזְרוֹת חוֹל בָּעֵינַיִם.
בִּזְכוּתְךָ אֲנִי יָכוֹל
לַעֲבֹר בִּשְׁתִיקָה עַל אִמִּי,
לְקַלֵּל אֶת אָבִי־מוֹלִידִי,
לְהִתְגּוֹלֵל עַל אִשְׁתִּי.
בִּזְכוּתְךָ אֲנִי יָכוֹל
לָשֵׂאת, לְהִתְנַשֵּׂא, לְהִתְפַּלֵּשׁ, לְהִתְגָּרֵשׁ,
לְהִתְנַקֵּשׁ, לְהִתְנַשֵּׁק, לְהִשְׁתַּנֵּק,
לִצְרֹם וּלְהַנְעִים, לִרְזוֹת וּלְהַשְׁמִין,
לְהִתְכַּחֵשׁ וּלְהַכּוֹת עַל־חֵטְא —
וְהַכֹּל אֱמֶת!
בִּזְכוּתְךָ — הוֹ, לִירִי! —
אֲנִי יָכוֹל לְחַלֵּק אֶת נַחֲלוֹתַי
וּלְהַתִּיז הֲבָרוֹת שֶׁל רִיר
בִּפְנֵי הָרוּחַ וְהַחֲשֵׁכָה.
נ.ב. אֲנִי יָקָר, עִקָּר שָׁכַחְתִּי.
בִּזְכוּתְךָ אֲנִי גַּם יָכוֹל לִשְׁאֹל:
מָה אֶעֱשֶׂה בִּלְעָדֶיךָ?