אָז חִלַּלְתִּי יְצוּעִי.

עָלִיתִי עָלֶיהָ בְּמִטַּת כְּלוּלוֹתַי,

שָׁזַרְתִּי אֶת הַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ:

אֲנִי עָלֶיהָ

וְגַבָּהּ הֶחָרוּשׁ

עַל חֶסֶד נְעוּרַיִךְ.

גּוּף עַל צֵל עַל בָּבוּאָה

שֶׁל גּוּף.

עוֹף לֹא צִיֵּץ.

רַק הַקְּפִיצִים חָרְקוּ

וְהַמִּזְרָן עָשֵׁן כֻּלּוֹ.

אָנֹכִי נָתַתִּי בָּהּ

אֶת כָּל זִרְמַת גּוּפִי הַמִּזְדַּעֵם.

בְּזֵעַת־אַפַּיִם

הִתְוֵיתִי אֶת מִתְאַר גּוּפֵךְ

עַל סְדִינַיִךְ.

וְהִיא הֵאִירָה לִי פָּנִים בַּחשֶׁךְ,

צָחֲקָה,

אָמְרָה שֶׁזֶּה תּוֹרָהּ, עַכְשָׁו תּוֹרָהּ,

וּבַעֲלוֹת הַשַּׁחַר יָצְאָה חֶרֶשׁ

מִבֵּיתֵךְ וּמֵחַיַּי.

לִפְעָמִים נִדְמֶה לִי שֶׁאֲנִי רוֹאֶה אֶת צִלָּהּ

בָּרְחוֹב, בַּמִּסְעָדָה, בַּבַּר.

אֲנִי מַשְׁפִּיל עֵינַיִם, נֶעֱלָם.

לַהֲדַם, לַהֲדַם,

זֶה לֹא הָיָה וְלֹא נִבְרָא,

מִקְרֵה לַיְלָה, חֲלוֹם רָע.

אֲבָל אֲנִי יוֹדֵעַ:

הַדָּם הוּא הַנֶּפֶשׁ,

וְאֶת נַפְשֵׁךְ שָׁפַכְתִּי שָׁם

עַל לֹבֶן סְדִינַיִךְ.

הֵטַלְתִּי אֶרֶס בְּעַרְשִׂי

וּמִיתָה בְּמִטָּתִי.

הוֹ, בָּשָׂר מִבְּשָׂרִי, פְּרוֹטֶזָה שֶׁלִּי!

עַל־כָּרְחִי אֲנִי שָׁר, אֱמֶת וְחוֹבָה,

עַל־כָּרְחִי לֹא נוֹתַר לִי

אֶלָּא שִׁיר אַשְׁכָּבָה.