אֵין לָנוּ עָבָר.

הַלּוּחַ שֶׁלָּנוּ חָלָק

כְּמוֹ יָם בֵּין כֶּסֶה לְעָשׂוֹר.

אֵין שָׂרָטוֹת בְּפָנַיִךְ,

אֵין צַלָּקוֹת בְּשָׁדֵךְ.

הִנֵּה עָבַר עוֹד יוֹם.

שׁוּם הֲבָרָה זָרָה

לֹא הִתְגַּנְּבָה לְקוֹלֵךְ,

שׁוּם צֵל־רְפָאִים

לֹא נָח עַל שְׂפָתַיִךְ.

אֲנַחְנוּ בַּפְּרֵיהִיסְטוֹרְיָה.

לֹא נַשְׁאִיר מְגִלּוֹת,

גִּלּוּפִים, תַּשְׁמִישֵׁי קְדֻשָּׁה.

רַק עֲצָמוֹת נְדִירוֹת,

גַּלְעִינֵי זֵיתִים וּקְצָת אֵפֶר.

הִנֵּה עָבַר עוֹד לַיְלָה.

אַתְּ צָעַקְתְּ בַּחֲלוֹם

וַאֲנִי רָאִיתִי קֶצֶף עַל חוֹף

כְּמוֹ שִׁלְיָה מְצֻפָּה רִיר.

הִנֵּה מַפְצִיעַ שַׁחַר, גַּם עָבָר.