זוֹ הָיְתָה בֵּיצַת לִיבוֹרְנוֹ רְאוּיָה־לִשְׁמָהּ,
וּבִפְנִים, בְּמַפְתִּיעַ, הָיְתָה הָעִיר
בִּיזַנְטְיוֹן. אֲפִלּוּ מֵהַגֹּבַהּ הַהוּא
יָכוֹל הָיָה לִרְאוֹת אֶת הֶבְזֵק הַמַּצָּעִים
בַּחַלּוֹנוֹת, אֶת הַגּוּשׁ שֶׁל הַגְיָה סוֹפִיָּה,
וּדְגָלִים כְּחֻלִּים עַל חוֹמוֹת־הָעִיר הָעֲצוּמוֹת.
בָּרוּר שֶׁהָיָה אֶמְצַע הַקַּיִץ. בְּסֵדֶר,
הוּא חָשַׁב, נִזְכָּר בִּדְבַר הָאַהֲבָה.
אֵינוֹ רוֹצֶה בָּאַחְרָיוּת.
מִסְתַּכֵּל בַּזְּבוּבִים הַמַּתְחִילִים לְנַקֵּר בָּהּ.