בִּרְחוֹב הַנְּבִיאִים

פָּגַשְׁתִּי אֶחָד שֶׁאָמַר לִי:

טִפָּה סְרוּחָה,

טֻמְאָתְךָ לֹא תָּסוּר.

אִם הָרַסְתָּ אֶל חֲדַר־הַמֵּתִים,

דּוּמִיָּתָם תִּדְבַּק בְּךָ כְּמוֹ תַּכְרִיךְ,

לָבְנָם יַצְרִיעַ אֶת גּוּפְךָ.

תָּנוּעַ וְתָנוּד — וְלֹא תִּשְׁכַּח.

תָּנוּעַ וְתָנוּד — וְלֹא תִּדְמַע.

וּבְכָל אֲשֶׁר תִּפְנֶה — דְּמָמָה.

בִּרְחוֹב הַנְּבִיאִים

פָּגַשְׁתִּי אֶחָד שֶׁאָמַר לִי:

הִנֵּה יָמִים בָּאִים

נוֹשְׁרִים כְּמוֹ גִּלְדֵי בָּצָל,

וְאֵין בְּךָ דִּמְעָה.

הַקָּטָרַקְט יִתְעַצֵּם,

שְׂדֵה־הָרְאִיָּה יִצְטַמְצֵם,

הַנְּשִׁימָה תִּקְצַר,

וְהָאֲבִיּוֹנָה תִּבָּלַע

בִּמְעֵי הַצּוּלָה.

בִּרְחוֹב הַנְּבִיאִים

פָּגַשְׁתִּי אֶחָד שֶׁאָמַר לִי:

בֶּן־אָדָם,

עַכְשָׁו הוּא יְחַכֶּה לְךָ בַּפִּנָּה,

בְּלֹבֶן הָעַיִן וּבְלֹבֶן מִפְרָשִׂית.

כְּשֶׁתְּנַשֵּׁק אֶת אִשְׁתְּךָ,

תְּעַלַּע אֶת רִיר הַמַּלְאָךְ

שֶׁשְּׂפָתָיו הִתְעַוּוּ לִנְשִׁיקָה אַחֲרוֹנָה.

כְּשֶׁתְּלַטֵּף אֶת יַד נֶכְדּוֹ,

תִּרְאֶה אֶת שְׂמֹאלוֹ הַמְדֻלְדֶּלֶת,

שַׁדַּי מְשֻׁתָּק עַל לֹבֶן הַסָּדִין.

בֶּן־אָדָם, גּוֹרָלְךָ נֶחְתַּם.