לְצִדִּי, עֵירֻמָּה,

מִכַּף־רַגְלֵךְ הַגְּדוֹלָה

וְעַד רֹאשֵׁךְ הַמִּדַּלְדֵּל,

צָפִים עַל מִזְרַן־מַיִם־גְּנוּבִים

בְּשֵׁפֶל־שַׁחֲרִית,

וּפִתְאֹם זִקַּרְתְּ יָדַיִם

וְצָעַקְתְּ:

  “אַתָּה הָאוֹיֵב שֶׁלִּי!”

זֶה נִקְלַט.

עֵירֻמָּה מוּלִי,

לוֹהֶטֶת כַּשְּׁקִיעָה:

"פִּיחַ! פִּיחַ! פִּיחַ!

בַּעֲבוּר חֹפֶן מִלִּים, בַּעֲלִי,

אַתָּה מַחְשִׁיךְ,

מַשְׁחִין אֶת בְּשָׂרִי —

חָרֵב וּמְצֹרָר, הַבֵּט,

צָחִיחַ, מְבֻקָּע…"

נִקְלַט.

מֵאֲחוֹרַי,

בְּמַסֵּכַת חַמְצָן בַּעֲרִיסַת מוֹתֵךְ,

מְשַׁדֶּרֶת חִרְחוּר אַחֲרוֹן

אֶל עֲלֵי הַסְּתָו,

וְהֶעָלִים הוֹפְכִים אָבָק

עוֹד לִפְנֵי שׁוּבָם לֶעָפָר

לְרַגְלֵי בְּנֵךְ.

נִקְלַט.

נוֹשְׂאֵי הָאֲלוּנְקָה לְפָנַי,

צֶדֶק וְצַלְמָוֶת,

שַׁרְשְׁרָאוֹת שֶׁל אֵשׁ שְׁחֹרָה

סְבִיבְךָ, אָבִי,

וְהַבּוֹר הַפָּעוּר

אֲשֶׁר לֹא יִסָּתֵם —

בְּבוֹא הַיּוֹם,

יְחַפְּשׂוּ אוֹתִי, יִמְצְאוּ, יְפַעְנְחוּ

וְיָבִינוּ סוֹף־סוֹף

שֶׁהַכֹּל הָיָה מֻנָּח בַּקֻּפְסָה.