לוגו
אִשָּׁה אַלְמָנָה
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

נדר אלמנה


אִשָּׁה אַלְמָנָה, / שְׁחֹרָה אוֹ לְבָנָה / רָזָה אוֹ שְׁמֵנָה – / אֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּבִטְנָהּ / וְהַשָּׂטָן עוֹמֵד עַל יְמִינָהּ לְשִׂטְנָהּ. / כִּסְּתָה פָנֶיהָ כְלִמָּה, אֵת הַחֲסִידָה לְמִינָהּ, / רֹאשָׁהּ חָפוּי כִּמְעַט בֵּין בִּרְכֶּיהָ, דּוּמָה שָׁכְנָה, / דִּמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ אַחַת לְאַחַת יוֹרֶדֶת, תֵּשֵׁב לָאָרֶץ עֲגוּנָה. / לוֹבֶשֶׁת שְׁחֹרִים וּמִתְעַטֶּפֶת שְׁחֹרִים עַד מְלֹאת לָהּ שָׁנָה, / וְיֵשׁ שֶׁמְּמַהֶרֶת אֶת הַקֵּץ מִשּׁוּם שִׂמְחַת עֲווֹנָהּ, / אַךְ מַאֲכָלָהּ בְּרִיאָה מָסְכָה יֵינָהּ, / חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן עַל שֻׁלְחָנָהּ, / פָּנֶיהָ מְאִירוֹת כְּחַמָּה זוֹרַחַת וּלְבָנָה.

וְהָיָה כִּי שָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלָהּ וְהִגִּיעַ זְמַנָּהּ / תּוֹצִיא רֹאשָׁהּ בְּעַד חַלּוֹנָהּ / נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב עוֹמֶדֶת בִּתְחִנָּה. / וְכַאֲשֶׁר תֵּלֵךְ בַּחוּץ נְטוּיַת גְּרוֹנָהּ – / פְּסִיעוֹתֶיהָ דַקּוֹת מִי מָנָה? – / מַבֶּטֶת בַּכֹּל אִם יַשְׁקִיפוּ בָהּ, אַחַר אַבֵלוּתָהּ הָיְתָה לָהּ עֶדְנָה, / הִיא יוֹצֵאת יָפָה כְתִרְצָה, כִּפָּתָהּ רַעֲנָנָה / וּמְשַׂקֶּרֶת בְּעֵינֶיהָ בְּכָל מָקוֹם שֶׁנּוֹתֶנֶת עֵינָהּ, / לֶהָבָה תְלַהֵט בָּהֶן, וְאַף אָמְנָה / כִּי תָשׁוּב אֶל בֵּיתָהּ בְּשִׂמְחָה וָגִיל, וְאֶל תּוֹךְ חֲדָרֶיהָ וּבֵית מְלוֹנָהּ, / יוֹשֶׁבֶת וּמְצַפָּה, מָתַי יָבוֹא אֵלֶיהָ מְבַשֵּׂר – תַּקְשִׁיב אָזְנָהּ. / וְהָיָה אִם יֵצֵא אִישׁ יָחֵל לְדַבֵּר בְּעִנְיָנָהּ, / צָעֲקָה הָאִשָּׁה חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָהּ / ״הָאִישׁ כָּמוֹךָ יְדַבֵּר? כְּאַחַת הַנְּבָלוֹת תַּעֲשֶׂה אוֹתִי, הַכְזוֹנָה? / אִם אֶשְׁכַּח אֶת אִישִׁי הָרִאשׁוֹן – תִּשְׁכַּח יְמִינָהּ? / טוֹב הֱיוֹת לִי תַחַת אִישִׁי וְשָׁם אֶקָּבֵר בִּמְנוּחָה שַׁאֲנַנָּה / וְלֹא תוֹסִיף לְעַנּוֹת נַפְשִׁי, כִּי מָרָה אָנֹכִי כַּלַּעֲנָה״. אָז תִּשָּׁבַע וְאָסְרָה אִסָּר עַל נַפְשָׁהּ וְנֵדֶר אַלְמָנָה / לְבִלְתִּי הֱיוֹת לְאִישׁ עַד עוֹלָם לֹא בָעִיר וְלֹא בַמְּדִינָה – / וְאַף גַּם זֹאת לִבָּהּ דּוֹחֵק, מָתַי תִּרְאֶה אֶת הַשָּׁעָה מְשַׂחֶקֶת לָהּ עַל מְכוֹנָהּ. / עַל כֵּן עָרוּם יַעֲשֶׂה בְדַעַת וּתְבוּנָה / לְדַבֵּר עַל לִבָּהּ תַּנְחוּמִין מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָה.

פֵּתַח דְּבָרָיו יָאִיר ״עַד מָתַי תֵּשְׁבִי עֲגוּנָה, / שְׁכוּלָה וְגַלְמוּדָה, בִּפְאַת הַבַּיִת וּבַפִּנָּה? / הֲלֹא אַתְּ כְּלִילַת יֹפִי, מְקֻטֶּרֶת מֹר וּלְבוֹנָה! / אִמְרִי לִי, אֲחוֹתִי רַעְיָתִי, הַאַתְּ רִאשׁוֹנָה? כְּבָר קִדְּמוּךְ נָשִׁים שַׁאֲנַנּוֹת מִמִּשְׁפְּחוֹת רָם כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה, / אֲשֶׁר הָיוּ לְאִישׁ שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה וְלָהֶן הָיוּ לְמָנָה, / וְהַדּוֹבְרִים עָתָק שִׂפְתּוֹתֵיהֶם תֵּאָלַמְנָה, / לִבָּא בָּעֵי רַחֲמָנָא! / עֲשִׂי זֹאת אֵפוֹא עֵצָה נְכוֹנָה: / קְחִי לָךְ בָּחוּר כָּאֲרָזִים, יְקַר רוּחַ וְאִישׁ תְּבוּנָה, / תָּשׁוּבִי לִימֵי עֲלוּמַיִךְ – בָּעֶרֶב תִּתְּנִי שִׁיר וּבַבֹּקֶר רִנָּה, / שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשֵׁךְ וִימִינוֹ תְחַבְּקֵךְ וִיהִי יָדָיו אֱמוּנָה, / אָז תִּתְעַנְּגִי בְתַעֲנוּגוֹת בְּנֵי הָאָדָם כִּימֵי בְחוּרוֹתַיִךְ גַּם לְעֵת זִקְנָה!״

וְהִיא גַם הִיא פָּתְחָה פִיהָ בְעָרְמָה וְכָל הֲמוֹנָהּ / רַק שְׂפָתֶיהָ נָעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ, מְנַהֶמֶת כַּיּוֹנָה / ״אוֹי לִי כִּי נִדְמֵיתִי אָחוֹת לִבְנוֹת יַעֲנָה! / אֵיךְ אָבוֹא בֵין הַנָּשִׁים כִּי יִשְׂטְמוּנִי גְדוֹלָה שִׂטְנָה – / אֲשֶׁר תֹּאמַרְנָה עָלַי אִשָּׁה רְעוּתָהּ: כַּמָּה אִשָּׁה זֹאת בְּמַעֲשֶׂיהָ מְשֻׁנָּה! / אֶתְמוֹל כִּסְּתָה פָנֶיהָ בִּכְסוּת שְׁחֹרָה, וְהַיּוֹם – לְבָנָה״. / וּבְכָל זֹאת שׁוֹאֶלֶת הָאִשָּׁה עַל הָאִישׁ הַדּוֹבֵר אֵלֶיהָ בִבְרֵרָה וּבִבְחִינָה / ״אֱמָר נָא, בֶּן מִי זֶה הָעֶלֶם – אִם הָגוּן לִי וַאֲנִי לוֹ הֲגוּנָה? / אִם חָרוּץ בְּמַעֲשָׂיו וְלֹא יֶאֱהַב שֵׁנָה?״ / וְהָאִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ הָשֵׁב רוּחָהּ לֹא יִתְּנֶנָּה / מָהוֹר יִמְהָרֶנָּה / וּפָשַׁט אֶת יָדוֹ לְקַיֵּם אֶת כָּל תֹּקֶף הַמַּעֲשֶׂה, וְשָׁבָה לְאֵיתָנָהּ / תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרֶיהָ, לְיוֹם מוֹעֵד בִּימֵי חֲתֻנָּה / כַּכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ, בְּנִשּׂוּאֶיהָ חֻפָּה קוֹנָה / בַּבֹּקֶר תֹּאמַר: מִי יִתֵּן עֶרֶב נִתְעַלְּסָה בָּאֳהָבִים וְנָשִׁיר בִּרְנָנָה – / אָנָּא הוֹשִׁיעָה נָא!



מקור: שירמן – השירה העברית בספרד ובפרובאנס