הפרידה

לַכֹּל צֳרִי אֶמְצָא כִּי אִם לְנוֹד דּוֹדִים, / דַּאְגוֹת לְבָבוֹתַי גָּזְלוּ תְנוּמָתִי. מִדֵּי תְמוּנָתוֹ אָשׁוּר, בְּהִכָּבֵד / חֹשֶׁךְ בְּכָל בֵּיתִי, תֵּרֶב דְּאָגָתִי. אָחִי, הֲיֵשׁ תַּעְנוּג מָתוֹק כְּסוֹד רֵעַ – / אֵשֵׁב לְעֻמָּתוֹ אוֹ הוּא לְעֻמָּתִי? הַאֶעְלְצָה אַחַר נוֹדוֹ? וּפֵרוּדוֹ / שָׁקוּל כְּהִפָּרֵד רוּחִי וְגוּפָתִי! הָהּ עַל זְמָן הִפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵיהוּ / וָאֶמְסְכָה יֵינִי בַּעְדוֹ בְדִמְעָתִי! צוּרִי, הֲיֵשׁ חֶבְרָה לִי מִפְּרִידָתוֹ? / טֶרֶם אֲסִיפָתוֹ עָרְבָה אֲסִיפָתִי!

מקור: שירמן – השירה העברית בספרד ובפרובאנס