הַיֶּלֶד בָּכָה.
בֶּן שֵׁשׁ, וְאוּלַי בֶּן שְׁמוֹנֶה.
פֵּאוֹתָיו הַשְּׁחוֹרוֹת מִסְתַּלְסְלוֹת
עַל חִוְרוֹן לְחָיָיו.
הַגֶּשֶׁם שֶׁל רֵאשִׁית מַרְחֶשְׁוָן
פָּסַק.
אַךְ קוֹדְרִים, נְמוּכִים, רָבְצוּ הַשָּׁמַיִם
מִמַּעַל לְהָרֵי יְרוּשָׁלַיִם,
וְרוּחַ קָרָה נָשְׁבָה,
נָשְׁבָה־הָמְתָה בַמִּגְרָשׁ הַשּׁוֹמֵם, הַמְסֻלָּע
שֶׁגָּלַשׁ מֵהֶהָרִים.
לְיַד הַגִּיגִית טִפְּלָה הָאִשָּׁה בַּכְּבָסִים.
הָאֵשׁ תַּחַת לַגִּיגִית
קָפְצָה, דָּעֲכָה, הִתְלַבְּתָה.
אַךְ הַיֶּלֶד לֹא שָׂם לֵב
לֹא לָאֵשׁ, לֹא לְאִמָּא שֶׁלּוֹ, לֹא אֵלַי.
הוּא בָּכָה תַּמְרוּרִים.
וּבַהֲרִימוֹ לְרֶגַע אֶת רֹאשׁוֹ
רָאִיתִי עֵינַיִם דְּלוּקוֹת,
עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת, מְאֹד עֲצוּבוֹת,
אַך גַּם דְּלוּקוֹת מְאֹד.
לִטַּפְתִּי לֶחְיוֹ.
הוּא לֹא שָׂם אֵלַי לֵב,
הוּא בָכָה תַּמְרוּרִים.
בְּשִׁמְמַת הַמִּגְרָשׁ,
בְּעַגְמוּמִית הַבֹּקֶר הַמְעֻנָּן,
נָשַׁב־הָמָה הָרוּחַ,
אַךְ בְּכִי הַיֶּלֶד גָּבַר עָלָיו.
– עַל מָה וְלָמָּה? שָׁאַלְתִּי.
הָאִשָּׁה לֹא הֵנִיחָה יָדָהּ מֵהַכְּבִיסָה,
אַךְ אָמְרָה, וּכְאִלּוּ בְשִׁוְיוֹן־נֶפֶשׁ:
– "הוּא מִתְגַּעְגֵּעַ עַל אַבָּא שֶׁלּוֹ.
מֵאָז שִׂמְחַת תּוֹרָה הוּא בוֹכֶה בְּלִי הֶפְסֵק.
כְּשֶּׁבָּאוּ הַיְלָדִים לְבֵית־הַתְּפִלָּה עִם הַדְּגָלִים,
יֶלֶד יֶלֶד עִם אַבָּא שֶׁלּוֹ,
הִתְחִיל לִבְכּוֹת.
גַּם לוֹ הָיָה דֶגֶל, קָנִיתִי לוֹ דֶּגֶל יָפֶה,
אַךְ הוּא זָרַק אֶת הַדֶּגֶל.
"אֵינִי רוֹצֶה דֶגֶל, אֲנִי רוֹצֶה אֶת אַבָּא שֶׁלִּי…
כָּךְ צָעַק וּבָכָה.
אָמְנָם גַּם לִפְנֵי שִׂמְחַת תּוֹרָה בָּכָה,
אַךְ מֵאָז שִׂמְחַת תּוֹרָה הִגְדִּיל, לֹא פָּסַק לִבְכּוֹת".
– וְהֵיכָן אַבָּא שֶׁלּוֹ?
– "אַבָּא שֶׁלּוֹ נֶהֱרַג בָּעִיר הָעַתִּיקָה.
בַּמִּלְחָמָה נֶהֱרַג אַבָּא.
יְהוּדִי יָקָר, יְרֵא־שָׁמַיִם גָּדוֹל,
אַךְ גַּם יָדַע לִירוֹת.
שֶׁכֶם אֶחָד עִם הַחֲלוּצִים נִלְחַם.
וְהַיֶּלֶד מִתְגַּעְגֵּעַ אֵלָיו.
כְּלוּם אֲנִי אֵינִי מִתְגַּעְגַּעַת?
אַךְ אֲנִי מְבִינָה, שֶׁזֶּה נָחוּץ בִּשְׁבִיל הַמָּשִׁיחַ,
אֲנִי יוֹדְעָה, שֶׁיְּהוּדִי אֵינוֹ הוֹלֵךְ לְאִבּוּד.
אֵין יְהוּדִי הוֹלֵךְ לְאִבּוּד.
אַךְ יֶלֶד הוּא יֶלֶד.
כְּשֶׁיִּגְדַּל, יָבִין גַּם הוּא, שֶׁיְּהוּדִי אֵינוֹ הוֹלֵךְ לְאִבּוּד.
אֵין יְהוּדִי הוֹלֵךְ לְאִבּוּד…"
הָאֵשׁ מִתַּחַת לַגִּיגִית
קָפְצָה, דָּעֲכָה, הִתְלַבְּתָה.
הַיֶּלֶד בָּכָה תַמְרוּרִים.
הָאִשָּׁה טִפְּלָה בַכְּבָסִים.
הָרֵי יְרוּשָׁלַיִם הִבְהִיקוּ צְחִיחִים
מִבַּעַדד לְמִפְלְשֵׁי הָעֲרָפֶל.
הִמְשַׁכְתִּי דַרְכִּי.
בְּכִי הַיֶּלֶד לְאָזְנַי כְּבָר לֹא הִגִּיעַ.
הָרוּחַ בִּדְּרָה שׁוּלֵי מְעִילִי,
הָרוּחַ הָמְתָה, סָעֲרָה,
אַךְ גַּם יִלְלַת הָרוּחַ לֹא הִגִּיעָה לְאָזְנַי.
אֲנִי רַק שָׁמַעְתִּי:
"יְהוּדִי אֵינוֹ הוֹלֵךְ לְאִבּוּד,
אֵין יְהוּדִי הוֹלֵךְ לְאִבּוּד…"
ערב שבועות, תש"ט