לוגו
אחרי מותי
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

אחרי מותי ספדו לי ככה:

היה ילד. רך היה ודל־אונים ומהלך בגדולות. כן היה הילד. כנטף הטל בקצה העלה אשר בראש הענף, כן נתלה הילד ויבקש בעצמו חָזוּת הכּל, ויבקש בעצמו דמוּת הבריאה כולה. ולא רצה לצלול בגלי הפלג הרוחש בין העצים, ולא רצה לדלוֹג, לשטוף אתם אל הנהר הגדול ולא רצה לגאות על פני המישורים הרחבים להשקות ארץ ומלואה, להיניקה, להפרותה ולהיבּלע בחיק הים הגדול.

והוא לא ידע כי אך יבוא הסער וזרקוהו אל בין רגבי האדמה, ונבלע בם ואבד, והוא לא ידע כי אך תעל השמש וגָבר החום ונדף כולו ונמוגה כל הבריאה המשתקפת בו. הוא לא ידע, הוא גם לא רצה לדעת זאת. כן היה הילד רך־הנפש וצלול־העין אשר ביקש בנפשו דמות היצירה כולה. כן היה הילד.

אחרי מותי ספדו לי ככה:

היה עלם. כוחותיו דרוכים לחיים בכל עוּזם ועם כל מרחביהם. ואולם צנוע היה העלם, נכלם וחרד מכל מבט, תמה וחרד לקראת כל רחש גָאָה ממעמקיו. וילך העלם בצדי החיים ולא רצה לבוא בקהלם ויבקש לו פינת שקט לשיר בה את שירו, לגלות בה מרחביו ולדוֹם בה את דממתו.

והוא ידע כי אך לשוא יבקש לו את פינת השקט, כי בתופים ובמצלתיים ובהמון חוגג יבואו עליו החיים ובלעוהו עם שירתו, עם פלאי־הקשבתו ועם דממתו. כן היה. דרוּך כוחותיו לחיים התכנס כוּלו לתוך עצמו, צנוע ומשתומם וחרד לקראת הקל בזעזועי נימי־נפשו.

אחרי מותי ספדו לי ככה:

היה איש והוא לא ידע. והוא עודנו מתרפק על חלומות ילדוּתו. עודו מאמין בחלומות ושוגה בריעוּת, הוא עודו נושא נפשו אל האל־היחיד אשר ישכין את האהבה והשלום, והוא לא ידע כי אל־המלחמה הוא המנצח על החיים, כי הגבורה היא הכובשת, וכי אין דבר אשר יעמוד בפני התאווה הפורצת.

כן היה האיש. והוא רקם לו בחשאי את רקמת חייו. וריעוֹ הקרוֹב לו, ריעוֹ היחיד, עלה לרמוס את גינתו, לבוסס את הפרח היחיד אשר טיפל בו וישכין בו את כל חלומות עתידו ועברוֹ. כן. ריעוֹ היחיד עלה לבוסס את הפרח והוא לא חשף זרועו והוא לא כונן אגרופיו כנגדו. אך את ראשו השח על ערוגת הפרח, ידיו נשמטו יובך כילד. כילד.

כי לא ידע האיש את המלחמה. כי שגה בחלומות ואת הריעוּת לא יכול לעקור מלבו. ובהושיט לו ריעוֹ את ידוֹ, והוא בוסס ברגליו את ערוגת הפרח היחיד, בשלוח אליו ריעוֹ את ידו האחת לשלום והשניה ישא לקטוף את הפרח ולמוללו, והושיט האיש את ידו אל רעהו לשלום ויבך כילד. כילד.

כן היה האיש.