גַּם כָּאן, כְּשָׁם, בְּעִיר יְרוּשָׁלַיִם,

יֵשׁ כֹּתֶל נֶהִי וּדְמָעוֹת.

וְשֶׁעָמַד מֵאֲחוֹרָיו – הוּא, כְּבוּי־עֵינַיִם,

לֹא עוֹד יוֹסִיף אוֹתוֹ לִרְאוֹת.

הַלַּיְלָה הוּא שׁוֹמֵם, כָּל הַבָּתִּים שָׁמֵמוּ:

הַכֹּל עָקְרוּ מֵהֶם בְּחֹזֶק־יָד.

חוֹרִים קוֹדְרֵי־אַלְמוֹן – פֹּה נִשְׁאֲרוּ רַק הֵמָּה,

רַק חֹשֶךְ וּמָגוֹר לַעֲדֵי עַד.

בְּהֵלֶךְ־אֲבָנִים פּוֹסְעִים בָּתֵּי הַקֶּרֶת,

וַעֲלֵיהֶם שָׁמַיִם אֵין־רַחְמִים,

כְּאִלּוּ לִלְוָיָה מוֹבִיל הַשֵּׁד שַׁיֶּרֶת־

אֵין־קֵץ שֶׁל אַלְמָנוֹת עִם יְתוֹמִים.

אֶל גֹּב־הָאֲרָיוֹת כִּי הְשְׁלְכוּ בְּנֵי־מָוֶת,

אֲבָל אַתֶּם? צֵל־קוֹרַתְכֶם – צַלְמָוֶת,

הֲלֹא יָדְעוּ הֵיטֵב, מַדּוּעַ וְעַל מָה

לְפֶתַע חֲטַפְכֶם הַלַּהַב הַסּוּמָא.

וְעֵת בְּעֶלְפוֹנָן וּפִצְעֵיהֶן שְׂפָתַיִם

הִתְחַנְּנוּ לִשְׁתּוֹת, הִפְגִּיעוּ תַמְרוּרִים, –

אִישׁ לֹא הֵבִיא, אִישׁ לֹא הִקְרִיב הַמַּיִם

לָכֶם, אֶל הַקְּרוֹנוֹת הַמְּסֻגָּרִים.

בּוֹרַחַת אֲדָמָה חִישׁ־קַל וּמִתְעֲלֶּמֶת

בְּעֶשֶׁן הַמֵּרוֹץ הַמִּשְׁתַּקְשֵׁק. פִּתְאֹם

נָגוֹזָה וַרְשָׁה. אֵי־בָּזֶה, נִכְלֶמֶת,

בִּשְּׂרָה חַמָּה, כִּי כְּבָר מֵאִיר הַיּוֹם.