הוּא אָז רָן אֲבִיבָיו שֶׁפָּרְחוּ בַּיִּפְעָה וּבַתְּכֵלֶת

וּלְפֶתַע פִּתְאֺם נֶאֱסַף, נֶאֱסַף לִבְלִי שׁוּב.

לְרַגְלֶיהָ שַׁלֶּכֶת שֶׁל לַהַט צָמֵא וְתוֹחֶלֶת

וְעוֹלָם שֶׁנִּגְדַּע בְּעוֹדוֹ מִשְׂתַּגֵּב וְרָשׁוּף.

בְּקִבְרוֹ שֶׁנִּסְתַּם לֹא מִכְּבָר עֲלוּמֶיהָ שֶׁמֵּתוּ,

מַה מָּתְקוּ רְנָנָיו עֵת קָרָא: שְׁבוּעָתוֹ לֹא יָפֵר!

הוּא הָיָה — כּוֹכָבִים בַּלֵּילוֹת מְרוּצָתָם אָז הֵאֵטוּ,

כִּי שָזַר כְּמַסֶּכֶת יְקָר אַהֲבָה וּפְאֵר.

אָז עֵינֶיהָ יָקְדוּ אֶל מֶרְחָב מְשֻׂגְשָׂג וְאֶל גֺּבַהּ,

הוּא הָיָה אֲבוּקָה לָהּ דּוֹלְקָה שֶׁרִפְּדָה כָּל פְּסִיעָה.

לְפָנֶיהָ דַּרְכָּהּ הַכְּמוּשָׁה, שֶׁגָּלְשָׁה הַמַּכְאוֹבָה,

לֹא תּוֹסִיף עוֹד הַעְפִּיל לַחֲזוֹת בְּתִפְאֶרֶת שִׂיאָהּ.

דִּמְעוֹתֶיהָ זוֹלְגוֹת עַל קִבְרוֹ הֶחָדָש, הַתָּחוּחַ,

מַצֵּבוֹת מִסְתַּכְּלוֹת וְכוֹבְשׁוֹת אֶת פְּנֵיהֶן בְּצִלָּן.

מִזְדַּעֲזֵעַ בִּכְיָהּ: הֵן אִתִּי תְּהַלֵּךְ לֹא שָׁכוּחַ,

כִּי לְךָ אָנֹכִי, כִּי לְךָ כֶּעָלֶה לָאִילָן.

הַשְׁכֵחָהּ? — כִּי הִנֵּה עוֹד יָגִיחַ בַּגִּיל וּבַחֹסֶן,

הוּא יָקוּם לְהַנְגִּין הֶמְיָתָהּ הַמַּגַּעַת אֵלָיו.

אֶת יוֹנַת עֶרְגָּתָהּ יְחַיֶּה, יַפְרִיחֶנָּה בַּכֹּסֶף,

לָהּ יָשִׁיב חֲלוֹמָהּ הַזָּהֹב, שָוְא דָּמְתָה כִּי חָלָף.

הִיא יָפְתָה שִׁבְעָתַיִם בַּבֶּכִי, כְּשֶׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת

הִצָּרֵף בְּכוּרָהּ וְחָרֹג חֲדָשָׁה אֶל מָחָר.

הוּא הִפִּיל אֶת שִׂיחוֹ; הִנְנִי הֲדֹמֵךְ כִּי נוּגָה אַתְּ,

בָּבוּאַת נְהָרָה הֵן שׁוֹפֵעַ רוּחֵךְ נֶעֱכָר.

מְבֹעָר הוּא כַּסְּנֶה וְקוֹלוֹ מִתְחַטֵּא וּמַבְטִיחַ:

עוֹד יָבֹאוּ פִּרְחֵי צִבְעוֹנִים לְנַשֵּׁק אֶת לִבֵּךְ.

הִסְתַּכְּלִי: הֵן קִמְטֵי מַצֵּבוֹת כִּקְמָטִים שֶׁל שָׁטִיחַ

לִכְרִיתַת בְּרִית תָּמִיד בְּנִיחוֹחַ פְּלָאִים מִתְאַבֵּךְ.

הוּא הִפִּיל אֶת שִׂיחוֹ: הִנְנִי הֲדֹמֵךְ וְהַבִּיטִי:

מִכָּל עֵבֶר מַבָּע מִתְמַתֵּחַ שַׂגִּיא וְשָׁלֵו.

אֶת יְפִי עֶרְגּוֹנִי שֶׁהֻתְקַן לַבָּאוֹת בָּךְ חָזִיתִי

וּמֵרַחַשׁ קְבָרוֹת נֶעֱלָם זְמִיר חַיִּים יִתְלַבְלֵב.

בַּחֲלוֹם וּבְהָקִיץ בֵּית עַלְמִין לְאִטּוֹ מִשְׂתָּרֵעַ —

דְּבָרָיו מְקַלְּחִים, דְּבָרָיו כְּמַעְיָן מַאֲבִיב:

כָּל שָׁתִיל מְבֻשָּׂם וּמַרְנִין בָּרָקָב יִזָּרֵעַ,

נִשָּׁבַע אֱמוּנִים לְעֵדוּת כָּל מַצֶּבֶת סָבִיב.

הִיא יָפְתָה, הִיא גָּדְלָה, הִיא פָּרְחָה בַּתּוּגָה שִׁבְעָתַיִם,

הִיא רוֹתֶתֶת כֻּלָּהּ בַּעֲוִית סוּפָתָהּ — וּבוֹכָה.

הִתְקַדְּרוּ הַשְׁחָקִים וּשְׂפָתַיִם דָּבְקוּ לִשְׂפָתַיִם

וּפִלְּחוּ בְּשַׁלְהֶבֶת אִלְּמָה דּוּמִיָּה נְבוֹכָה…