רשות. חתימת השם: שלמה. שיחה בין המשורר וציון.

״שָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵךְ, / צִיּוֹן נְוֵה עֶלְיוֹן,

וּשְׁנַת גְּאוּלַיִךְ / בָּאָה וְקֵץ פִּדְיוֹן!

לִבְנוֹת דְּבִירַיִךְ / קִרְאִי פְזוּרַיִךְ –

יִבְנוּ אֱלֵי מַלְכֵּךְ / מִקְדָּשׁ וְאַפִּרְיוֹן״.

״מַה זֶּה, אֲסִיר תִּקְוָה, / מַה זֶּה תְנַחֲמֵנִי?

וּזְמַן פְּדוּת גּוֹלִים / נֶחְתַּם בְּחִזָּיוֹן!

הָהּ, כִּי בְיַד כּוּשָׁן / כַּרְמֶל וְהַר בָּשָׁן,

יִישַׁן לְאַט יָקְשָׁן / עַל הַר מְרוֹם שִׂרְיוֹן,

וּבְיַד בְּנֵי עוֹרֵב / סִינַי וְהַר חוֹרֵב,

אַךְ מַחֲזֶה עָרֵב / נִסְתַּם בְּתוֹךְ חֶבְיוֹן״.

״אַל תִּפְחֲדִי, חוֹלָה, / כִּי קוֹל מְתֵי גוֹלָה

נִשְׁמַע וְאֵל יָחוּס / עַל דַּל וְעַל אֶבְיוֹן.

קָרְבָה שְׁנַת יֶשַׁע / וּכְבוֹד אֱלֹהַיִךְ

יֵרֵד כְּטַל חֶרְמוֹן / עַל הַרֲרֵי צִיּוֹן!״