הַעוֹד בְּבֵית אָבִי אֶזְכֶּה לְהִתְאָרֵחַ?

לִרְאוֹת צַלְמִי בִּיגוֹן עֵינֵי אָחוֹת־וָאֵם.

בִּזְבַּזְתִּי אֶת הוֹנִי בְּעֶשֶׁן הַמַּרְזֵחַ,

פָּרַשְׂתִּי מִכְמָרְתִּי בַּיְּאוֹר שֶׁנִּסְתַּמֵּם.

זוֹ אֲסִיפָה הוֹמָה נִמְשֶׁכֶת בִּי בֵּינְתַיִם.

כַּפַּיִם רוֹעֲשׁוֹת. וְהִתְנַצְּחוּת אֵין־דַּי.

וּבֵין כִּבְדֵי־הַפֶּה וּקְהַל פּוֹשְׂקֵי־שְׂפָתַיִם

עַד גְּמִירָא אֶת עַצְמִי שָׁתַקְתִּי בַּחֲשַׁאי.

מֵרוּסִיָה אֲנִי, מִלִּיטָא, מֵאוּקְרַיְנָה.

אֶת וִינָא אֲחַבֵּב. וְאֶל טִירוֹל אֶכְסוֹף.

אַיֵּהִי הַגָּדֵר, אֲשֶׁר אֶת עַצְמוֹתַי נָא

מִתַּחַת לָהּ אַטִּיל־אַצִּיעַ לְבַסוֹף?

אַדֶּרֶת אֶעֱטוֹף, מִצֶּמֶר וּמִמּוֹךְ הִיא,

וְזוּגָתִי תַּקְרִיב לִי תֵּה חָרִיף וָחָם.

לִשְׁנֵי בָּנַי אֶהְיֶה אָב נֶאֱמָן אָנֹכִי.

אוֹתָם בְּכָל לִבִּי אֶשְׁמוֹר נָא וְאֶרְחָם.

וּמַה כָּאן הָעִקָּר? וּמַה כָּאן לֹא עִקָּר הוּא?

וּמַה נִגְזָר עָלַי? וּמַה אֵינֶנוּ גְזָר?

יָמִים שֶׁיִּתְפַּכְּחוּ. יָמִים שֶׁיִּשְׁתַּכָּרוּ.

אַבִּיטָה אַחְרֵיהֶם – בְּבַת־צְחוֹק, מְהֻרְהָר.