תקע"ז.
סְלַח, רַחוּם, סְלַח אֱלֵי עַם כֶּבֶד
עֲוֹן אַשְׁמָה, בְּיוֹם עֱנוּת נַפְשֵׁנוּ;
וְאִם עַם־זֶה כְבֵן וְאִם כָּעֶבֶד,
לְמַעַנְךָ עֲשֵׂה וְהוֹשִׁיעֵנוּ.
לְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תְּנָה נָא זֶבֶד,
סְלַח וּמְחַל לְכֹל עֲוֹנוֹתֵינוּ.
הֲלֹא כַיּוֹם בְּיַד בְּנוֹ יֹכֶבֶד
מְרִי כֻפַּר, בְּזַעֲקוֹ עָלֵינוּ.
שְׂמַח משֶׁה בְּמַתְּנַת חֶלְקֶךָ:
הֲלֹא בַעֲלוֹתְךָ לְהַר הַקֹּדֶשׁ
אֲזַי נִסְלַח לְכָל עֲדַת אַחֶיךָ.
אֱלוֹהַּ רַחֲמִים! רְאֵה, שִׁטַּחְתִּי
לְךְ כַפַּי אֲנִי כְמשֶׁה חֹדֶשׁ
וְעוֹד שָׁלִישׁ־עֲנֵה, עֲנֵה: סָלָחְתִּי.