הָיָה נִפְלָא הַשַּׁחַר. לִפְנֵי רֶגַע הָרָקִיעַ
הִצִּיג בְּשַׁמֶּנֶת מִגְדְּלֵי תּוּת־שָׂדֶה,
אַךְ בְּמַכָּה נֶעֶלְמוּ וּמִיָּד הִתְאַדָּה
מִפַּרְצוּף עוֹלָם מָתוֹק הַחִיּוּךְ הַמַּרְגִּיעַ.
תֻּפֵּי רַעַם עִם בָּרָק קָשְׁרוּ קֶשֶׁר לְהַפְשִׁיט
עוֹלָם מִכָּל קְרָעָיו אוֹ שְׂרֵפָתוֹ לְבַשֵּׂר.
אֵיךְ נִבְטַח בִּדְבָרִים אַרְצִיִּים כַּאֲשֶׁר
אֲפִלּוּ בַּשָּׁמַיִם יֵשׁ צְבִיעוּת אֱנוֹשִׁית?