¹

הוֹ, אַנְתֵּיאָה שֶׁלִּי! אֶת לִבִּי שׁוּב תִּשְׂרְפִי?

(תְּשׁוּקָה כּוֹפָה לַנְּיָר מַה שֶּׁבּוּשָׁה אָסְרָה מִפִּי).

הָבִי נְשִׁיקָה, עֶשְׂרִים צָרְפִי לָרִאשׁוֹנָה,

וּכְתֹם כָּל הָעֶשְׂרִים, מֵאָה הוֹסִיפִי נָא.

אֶלֶף לָמֵאָה, וְכָךְ נַשְּׁקִי בְּאוֹן

עַד יִצְטָרְפוּ הָאֲלָפִים וְיִסְתַּכְּמוּ בְּמִילְיוֹן.

שַׁלְּשִׁי אֶת הַמִּילְיוֹן, וּכְשֶׁלשָׁה מִילְיוֹן נַשְׁלִים

נוֹסִיף לְהִתְנַשֵּׁק כְּמוֹ שְׁנַיִם מַתְחִילִים.

נָכוֹן, אוֹהֵב אֵל־הַתְּשׁוּקָה בִּתְמוּנָה כָּזוֹ לִצְפּוֹת

אַךְ יֶשְׁנָהּ מַעֲרָכָה לָהּ יִשְׁתּוֹקֵק מְאֹד:

נְשִׁיקוֹת וְחִבּוּקִים, גִפּוּפִים, הֵם הַקְדָּמָה

בִּלְבַד לַמַּחֲזֶה, מִשְׂחָק מֻצְנָע פִּי־כַּמָּה.

אֶנְקֹב בִּשְׁמוֹ? כֻּלִּי מַסְמִיק, אָדֹם.

אֲסַפֵּר לָךְ בַּמִּטָּה. עַד אָז –אֶדֹּם.