על קהילת ארל. ולארלדי אמר:

עִיר אַרְלְדִי עִיר עָז לְמִיּוֹם נוֹסְדָה

וּבְמִשְׁפְּחוֹת אַנְשֵׁי מְלוּכָה נִכְבְּדָה,

עִיר אֵם בְּיִשְׂרָאֵל, בְּצָרוֹת נִקְרְאָה

מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת, בַּפְּרָצִים עָמְדָה.

בַּצַּר לְגָרְנִי יוֹשְׁבֶיהָ קִדְּשׁוּ

צוֹמוֹת כְּיוֹם הָעִיר אֲרִיאֵל נִלְכְּדָה –

אוּלָם מְצַעֵק עַל קְצִינֶיהָ אֲנִי

הָאוֹמְרִים: נַפְשִׁי עֲדִינוֹת חָמְדָה!

וַאְנִי מְאַסְתִּין, אַף גְּעַלְתִּין מֵרְאוֹת,

אִם בַּחֲלוֹם אֶרְאֵם – שְׁנָתִי נָדֲדָה,

אִם בַּדְּרָכִים אֶפְגְּשֵׁם – קַל אֶעֱבֹר,

לוּ אַחֲרַי אַבִּיט – לְגַל אֶתְעַתְּדָה.

קִרְאוּ שְׁמִי פֶלֶג – בְּיָמַי נִפְלְגָה

חֶבְרַת בְּנוֹת עַמִּים וּמִנִּי נִפְרְדָה

הֲלֹא יְמֵי דֹדִים נְדוּדִים נֶהְפְּכוּ,

חִנָּם עֲלָמוֹת עוֹד וּבָנוֹת צָעֲדָה,

הַחֵן וְהַיֹּפִי כְּבָר הִתְנַכְּרוּ

עָלַי, וְתָמִיד בָּאֲהָבִים אֶמְרְדָה.

קֶרַח בְּחֹם חִשְׁקִי בְּלֵילוֹת יֶחֱשֹׂף

בִּגְדִי, וְשֶׁלֶג עַל עֲצָמַי יֵרְדָה,

לִבִּי כְבָר נִשְׁבַּר, וְאֶתָּבָר לְבַר

עִם זַךְ וְעִם חָסִיד וּבָם אֶתְחַסְּדָה.

אַל תִּתְּנֵנִי, יָהּ, בְּיַד מִתְקוֹמֲמַי!

לָמָּה בְּיוֹם אָבְדִי מְלִיצָה אָבְדָה?

כִּי הִיא בְעוֹדִי חַי וְאִתִּי אַחֲרַי

בִּשְׁאוֹל וּבַחֹשֶׁךְ יְצוּעָהּ רִפְּדָה.

אִם לָךְ לְבַדָּךְ הֶעֱוֵיתִי, תַּחֲמֹל

עַל מַחֲמַד שִׁירִי וְלֹא אִשָּׁמְדָה.

יוֹם תֶּאֱסֹף יָדַי מְלָכִים יֶחְרְדוּ

אוֹ רָגְזָה אֶרֶץ, אֲדָמָה רָעֲדָה,

מִי בָעֲרָבָה בַיְּעָרִים אָהֳלִי

יַטֶּה – וּמִלְחָמָה וְרִיב לֹא אֶלְמְדָה!

וּתְכַל תְּלֻנּוֹת שׂוֹטְנֵי נַפְשִׁי וְלֹא

אַעַל עֲלֵי שָׂפָה וְלֹא אִפָּקְדָה.

לֹא מִפְּנֵי מָגוֹר שְׁלוֹמָם אֶרְדְּפָה,

לֹא מֵרְבוֹת הוֹנָם וְחֵילָם אֶפְחֲדָה.

עֵטִי אֲשַׁו בַּכַּף, וְאִם אִכַּף לְאִישׁ

אוֹ כָרְעָה בִרְכִּי, לְבוּל עֵץ אֶסְגְּדָה!

יַד רוֹדְפַי תִּקְצַר וּבִטְנָם תֶּחֱסַר,

כִּי הָרְתָה עָמָל וְאָוֶן יָלְדָה,

עַם הַמְּחַכִּים יוֹם יְמִינִי אָזְלַת,

יוֹם נִתְּנָה לָמוּט וְרַגְלִי מָעֲדָה.

מַה לִּי גְדֻלַּת הוֹן? וּבַשִּׁיר אַעֲשִׁיר –

אִלּוּ רְצוֹנִי עַל דְּלָתוֹת אֶשְׁקְדָה.

שָׁרִים יְתַנּוּ עוֹד, בְּמָחוֹל יַעֲנוּ

״קָמָה יְמִין גָּרְנִי וְעוֹד הִתְעוֹדֲדָה!״

אִלּוּ תְלָאוֹתַי כְּבוֹדִי יָדְעוּ –

נָסוּ וְאִשָּׁה אֶל רְעוּתָהּ חָרְדָה.

בָּאוּ יְמֵי שָׁלוֹם וְצָרוֹת עָבְרוּ,

לֹא אֶקְרְחָה לָהֶם וְלֹא אֶתְגּוֹדֲדָה,

כִּי נִפְקְדָה נַפְשִׁי וְעוֹד לֹא יַשְׁבְּתוּ

חַגָּהּ וְשַׁבַּתָּהּ וְאֶת כָּל מוֹעֲדָהּ.