צָרִיךְ לֹא אוֹמֵר שֶׁבֶּאֱמֶת צָרִיךְ
אֲבָל אִם לִצְעֹק אָז לִצְעֹק אֶת זֶה
כְּמוֹ מֵת מֵעַל הַגַּג וּלְהִתְוַדֵּעַ מֵחָדָשׁ
אֶל עַצְמְךָ וְאֶל הָעוֹלָם. אַחַרְכָּךְ
לָשֶׁבֶת, לְהִשְׁתַּעֲמֵם, לְהַעֲלוֹת אָבָק,
לִשְׁכֹּחַ, לְהִשָּׁכַח. לְטָאָה נִבְלַעַת בְּגֶדֶר
הַגִּיר. הוֹלֵךְ הַקַּיִץ וְאֵין עִם מִי
לְדַבֵּר וּמַה יֵּשׁ כְּבָר לִשְׁמֹעַ. אַתָּה
לֹא, אֲבָל כָּל הַשְּׁאָר עוֹד כָּאן