בַּבֹּקֶר אֲנִי תּוֹלֶה עַל הַדֶּלֶת:

“סָגוּר לְרֶגֶל שִׁבְרוֹן לֵב”.

אִם תִּתְעַשֵּׁת הָאִשָּׁה וְתַחְזֹר,

אָשִׁיב לָהּ אֶת הָאֶצְבַּע שֶׁשָּׁכְחָה

בְּפִי. אֹמַר זֹאת אַחֶרֶת:

הַחַיִּים נָטוּ עַל צִדָּם כְּדֵי

לָתֵת לָהּ לַעֲבֹר מִכָּאן לְהָלְאָה.

עַכְשָׁו, דַּי בְּקִיר אֶחָד מֻפְלָא

כְּדֵי לְהַחֲזִיק בַּיִת, דַּי בְּקֶרֶן

שֶׁמֶשׁ עַל קַשׁ הַכִּסֵּא כְּדֵי

לָשׁוּב וּלְהֵרָדֵם