אשר את תמונתו אנו מביאים בזה לקוראינו, נולד בשנת 1849 בבוּדאפסט כבנו של יהודי תלמיד־חכם. בפאֶשׂט2 בילה את שנות־נעוריו, למד רפוּאה והתחיל עוד כסטודנט כותב לעיתונים. שנות־הנדודים הביאוהו לכל ארצות אירופה. פרי המסעות האלה היו ספרים מלאים תיאורי־תרבות מזהירים ועמוקים, שעכשיו כבר הם מתורגמים לכל הלשונות. נורדאו השתקע בשנת 1878 בעיר־מולדתו כרופא, אך עבר בשנת 1880 לגור בפאריס, שבה הוא יושב עד עתה ופועל כמשורר, כעיתונאי וכרופא. הוא פועל – מלה זו מתאימה לו. ספרו הנועז על “השקרים המוסכמים של האנושות התרבותית”, היה ראשון לפרסם את שמו בעולם. ורושם כביר כזה עשה גם ספרו האחרון “התנוונוּת”. בין ספרי־התיגָר האלה, בצדה של פעילות עיתונאית מפוארת ועבודתו הרפואית, עוד מוצא האיש הבלתי־רגיל הזה שהות ליצור יצירות־אמנות ברומאנים ובמחזות לתיאטרון. וכשם שהוא מיטיב לכתוב, כך הוא מיטיב לדבּר. הוא אחד מטובי הנואמים, והוּא כזה בכמה לשונות. חיים עשירים חזקים, שאינם חסרים סיפוק חיצוני. בפאריס הוא תופס עמדה חברתית מכובדת מאוד, אם כי הוא איש זר. ולנו הוא יותר מכל אלה.
-
פורסם, בצירוף תמונת מאכס נורדאו, ב“די ואֶלט”, שנה א‘ גל’ 1, עמ' 7, ב־4 ביוני 1897, ללא חתימה. כתב־היד לא נשתמר, אך סיגנון המאמר ותוכנו מעידים, כי הרצל חיבר אותו, כשם שחיבר מספר מאמרי־הערכה דומים, שכתבי־היד שלהם שמורים בארכיון הציוני. נורדאו (1849–1923) היה מן הראשונים, ששמע מפי הרצל את תכניתו והצטרף אליו בלב ונפש. ↩
-
היישוב בגדה השמאלית של הדאנובה שנתאחד בשנת 1872 עם היישוב שבגדה הימנית, אופאֶן או בוּדה, לעיר בודאפּשט. ↩