הוֹלֵךְ וְקָטֵן כְּאִישׁ נִסְחָף
בַּהֲצָפָה אֲנִי מְנַסֶּה
לְהָבִין אֶת הֲלוֹךְ
וָשׁוֹב תְּנוּעַת הַיָּד
עַל פֵּרוּרֵי הַחֹמֶר
לְהָבִין פְּרִידָה, מַה
הִשְׁתַּנָּה וּמַה
נִּפְחַת וּמָה
אָבַד לָנוּ.
אִם זוֹהִי שְׁרִיקַת הַסַּכִּין
בַּבָּשָׂר, בַּחשֶׁךְ, רַק שְׁנֵינוּ
שׁוֹמְעִים אֶת הַצְּעָקָה,
שֶׁבְּהִתְרַחֲקָהּ, מַצְמִיחָה שִׁנַּיִם
בֵּין הַשִּׁנַּיִם.
מַה יִּהְיֶה
אַחַרְכָּךְ?
הַשָּׂפָה אֵינָהּ יוֹדַעַת.
אֵיךְ הַסִּפּוּר
מִסְתַּיֵּם?
'כָּל זֶה, וַדַּאי, יִהְיֶה
קַיִץ בְּקָרוֹב'
(לֵךְ קַיִץ
בּוֹא סְתָו)