כָּל שָׁעָה עֲגוּמָה. לֹא תִּפְרַח, לֹא תָּגֵל
בִּזְהַב פֶּרַח נוֹבֵב, בִּלְטִיפָה שֶׁל צַמֶּרֶת.
מִדַּרְכִּי הַזְּרוּעָה לֹא אָבִית לְסַקֵּל
אֶת אַבְנֵי תּוּגוֹתַי הַכְּבֵדוֹת כָּעוֹפֶרֶת.
כִּי אָמַרְתִּי: עֵינַי הַכְּמֵהוֹת אֶעֱצֹם –
עֲבָרַתְנִי דְּמוּתֵךְ, לֹא יָדַעְתִּי שָׁכֹחַ.
רְגָעַי שֶׁנָּגוֹזוּ בַּשְּׁכֹל וּבַצּוֹם –
נִכְסְפוּ לָךְ רְתֵת כְּאֶל נוֹי וְנִיחוֹחַ.
אַתְּ דְּגוּלָה מִכֻּלָּן וְיוֹרֶשֶׁת לָךְ אֵין,
דּוּמִיָּה מַלְכוּתִי כִּשְׁמָמָה מְסֻלַּעַת.
מִגְּנָזַי הָרַבִּים אֵין לִי מִי – כִּי אֶתֵּן,
אֵאָסֵף מְדֻלְדָּל כְּמוֹ נַחַל בַּלַּהַט…