גַּלְגַּל הַחוֹזֵר / יהודה ליב גורדון

עֵת צָחֲקָה לְךָ הַשָּׁעָה

כָּל-אִישׁ אֵלֶיךָ שָׁעָה,

וּבְעֵת הַגַּלְגַּל חוֹזֵר

אֵין תּוֹמֵךְ וְאֵין עוֹזֵר.

לְפָנִים מַלְוֶה הָיִיתִי

וְכֶסֶף לִי תוֹעָפוֹת,

דְּמֵי בְנֵי עִירִי מָצִיתִי

וְהֵם הֶרְאוּ לִי פָּנִים יָפוֹת –

בִּמְרוֹם הַמִּזְרָח הוֹשִׁיבוּנִי,

בַּעֲלִיּוֹת וְהַקָּפוֹת הִלְעִיטוּנִי;

עַתָּה לֹוֶה הִנֵּנִי

כִּי שָׁפְלָה, מָטָה יָדִי,

לֹא אַסִּיג גְּבוּלוֹת שְׁכֵנִי

וְהֵם שִׁנּוּ טַעְמָם עִמָּדִי:

הָיִיתִי לָמוֹ לַחֲרָפוֹת

וְלֹא יִתְּנוּ לִי עוֹד – הַקָּפוֹת.

תרנ"א. יהודה הַלֹּוֶה.    🔗

אָז אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם,

אַסְתִּירָה מֵהֶם פָּנַי,

לֹא עוֹד בָּהֶם וּבֶהֱמֵיהֶם

אָשִׂימָה כָּל מַעְיָנַי,

אֶעֶזְבָה בּוֹר תַּחְתִּיּוֹת

וּבְנֵי אָדָם יוֹשְׁבִים בַּשֶּׁפֶל,

אֶעֱלֶה רוּם עֲלִיּוֹת

אֶשְׁכֹּן בַּעֲרָפֶל,

שָׁם בְּצִלְצְלֵי הַחֲרוּזִים

אָמִיר צִלְצַל הַזּוּזִים –

וָאַעַשׂ כַּאֲשֶׁר חָשַׁבְתִּי,

דּוֹר סוֹרֵר עָזַבְתִּי,

גָּרַעְתִּי עַיִן מִן הָעֲשִׁירִים

וַיֵּצְאוּ לִי אֵלֶּה הַשִּׁירִים.