¹

שאלת המַשׂכּוֹרוֹת הגבוֹהוֹת והשפּעתן על מצב הקרֶדיט, התעשׂיה והמוֹסדוֹת הציבּוּריים בּארץ לא זכתה למשוֹך אליה את תשׂוּמת-לב העסקנים והאֶקוֹנוֹמיסטים, העוֹסקים בּחקירת ה“מַשבּר” הכּלכּלי בּארץ. הטעמים מוּבנים. הלא סוֹף סוֹף רובּם של אלה רגליהם עצמן עוֹמדוֹת בּתחוּמה של שיטת-משׂכּוֹרוֹת זוֹ. אוּלם ועידת ההסתדרוּת קבעה את יחסה והבּיעה את התמַרמרוּתה על שיטת-משׂכּוֹרוֹת זוֹ “החוֹתרת תחת הקיוּם הכּלכּלי של הישוּב”. ועידתנוּ לא הסתפּקה בּהכרזה מוּפשטת גרידא. היא גם עשׂתה איזה צעד לבעֵר את הרע, לפּחוֹת, מקרבּנו. מוֹסדוֹתינוּ אמנם אינם נגוּעים, בּרוך השם, בּאותן המשׂכּוֹרוֹת הגבוֹהוֹת אשר בּהן מצטיינים אחרים, ואף על פּי כן אין גם הכּל אצלנו, אם בּרצוֹן ואם בּאוֹנס, כּשוּרה. יחד עם כּמה עוֹבדים נאמנים, הממלאים את העבוֹדוֹת הכי-אַחראיוֹת, מבּלי לדעת מנוּחה, מבּלי לדעת חג וּמוֹעד, וקיימים בּתנאים מינימַליים, נמצאים אצלנו גם עוֹבדים אחרים, מוּמחים אוֹ בּלתי-מוּמחים, חברי ההסתדרוּת אוֹ שאינם חברים לה, אשר אנוּ זקוּקים לקבּל את דרישוֹתיהם וגם שאיננוּ זקוּקים, ואלה עוֹבדים אצלנוּ בּתנאים אחרים, שוֹנים בּהרבּה אוֹ בּמעט, מתנאי העבוֹדה הרגילים אצלנוּ. יש אצלנוּ גם הבדל-מה בּין מוֹסד למוֹסד. יש מוֹסדוֹת אשר הנהיגוּ אצלם דרגת-משׂכּוֹרת בּכל חוֹמר הדין, וישנם כּאלה אשר אינם מדקדקים בּזה כּלל, והכּל נתוּן בּידי המקרה. הועידה החליטה לשנוֹת את המצב הזה, להכניס את התיקוּנים הדרוּשים בּהתאם להכּרה המוּסרית ולמצב החָמרי של ציבּוּר הפּוֹעלים. הועידה לא קיבּלה כּל פּוֹרמוּלה מוּפשטת של “השוָאַת-המחירים”, וגם לא חשבה לאפשרית לגזוֹר בּועידה את דרגת-המשׂכּוֹרת עצמה, מבּלי להביא בּחשבּוֹן מקרים יוֹצאים מן הכּלל, מוּכרחי המציאוּת החיה. אוּלם הועידה החליטה “להנהיג בּכל מוּסדוֹת ההסתדרוּת דרגת-משׂכוֹרת אחת” ולבחוֹר לשם קביעת הדרגה “וַעדה מיוּחדת העוֹמדת בּרשוּת עצמה”. וַעדה זוֹ גם נבחרה, כּידוּע, אחרי הועידה. ורבּים מאִתנוּ ציפוּ לתוֹצאוֹת פּעוּלוֹתיה, בּהכּרה כּי אלה צריכוֹת להשפּיע גם על מצב המוֹסדוֹת וגם על היחסים החברתיים בּקרבּנוּ. מדוּע זה איפוֹא לא שמענוּ עד היוֹם כּל דבר על עבוֹדתה של הוַעדה?

שאלה זוֹ יכוֹלה אמנם להיוֹת מוּצגת גם לועדוֹת אחרוֹת: לועדת העתוֹן, לועדת אִישוּר תקנוֹת “חברת העוֹבדים” וּבנוֹתיה. אוּלם בּיחס לאלה אפשר אוּלי להתנחם בּתקוה, כּי הן רוֹקמוֹת את עבוֹדתן המוּרכּבת בּחשאי, וכי טרם בָּשל הפּרי (ואם אנוּ טוֹעים בּדוּננוּ אוֹתן לכף-זכוּת – עתידוּת הן לתת את הדין). אוּלם וַעדת דרגת-המשׂכּוֹרת אינה דוֹרשת, כּמדוּמה, לעבוֹדתה שהוּת כּל כּך מרוּבּה.

אין השאלה נשאלת לשם קינטוּר, כּי אם לשם תיקוּן. אַל תשכּח הוַעדה, כּי נבחרה, ותגש נא לעבוֹדתה.

סיון תרפ"ג