לְסִיּוּם
מִן הַשִּׁיר שֶׁכָּתְבָה הַנֶּכְדָּה לְסָבִיהָ
(כִּי זֶה כְּמוֹ “אָבִיהָ”)
מִקִּבּוּץ־שֶׁבַּסְּפָר
לֵאמֹר:
"…וְנִבְכֶּה כָּל הַיּוֹם
וּמָחָר לֹא נִבְכֶּה כָּל הַיּוֹם
וַאֲנִי שָׁרָה כִּי מָחָר לֹא נִבְכֶּה כָּל הַיּוֹם
כִּי יוֹרָם יָבוֹא וְהוּא יֵשֵׁב
וְיוֹרָם וַאֲנִי נֵצֵא לַשָּׂדֶה
וְשָׁלוֹם סַבָּא"