קוֹל טְלָפִים בַּשְּׁלָפִים. בְּמַרְעִית חֲרֵרָה

נִבְלתוֹ שֶׁל אָבִיב מֻשְׁלֶכֶת.

הֲנָבוֹא אוֹ נֶחְדַּל?

הַעוֹד לָן בְּרֵרָה?

אַתָּה – וִיהָבֵנוּ עָלֶיךָ.

וְכָךְ יִבָּדוּ כּוֹכָבִים בַּמָּרוֹם

מִכִּבְיוֹן הַמָּאוֹר מִנֶּגֶד.

וְכָךְ – הַמְּנוּסָה מִמִּדְבָּר כִּי עָרֹם

כִּי הַקֶּרַח בַּלַּיְלָה

כִּי הַחֹרֶב בַּיּוֹם

וְשָׁוְא כָּל מִסְתּוֹר וּבֶגֶד.

שָׁוְא בּוֹרְחֵי אֶל צֵל־בַּיִת נָסֵי מֵחַמָּה –

פָּרוּץ מִלְּחָמְדוֹ כָּל מִשְׁכָּן הוּא.

אֵין סִכְלוּת שַׁכּוּלָה כְּסִכְלוּת הַחָכְמָה

הַבּוֹטַחַת שֶׁכָּאן

וְלֹא כָּאן הוּא.

לֹא כָּאן הוּא!

לֹא כָּאן הוּא!

הַעוֹד נֶאֱשָׁם

שֶׁבָּדִינוּ הָפְכּוֹ – וְעַד שָׁמָּה!

מִדּוֹרוֹת וְדוֹרְשָׁם עַד דּוֹרוֹת וְעָנְשָׁם

הַנְּשָׁמָה

שֶׁאָשְׁמָה

וְנָשַׁמָּה.