הַדִּבּוּר הוּא אֵימָה מִפָּנֶיךָ.
צְעָקָה – הִיא מָנוֹס.
לֹא־פַּעַם חָרַזְתִּי בְּ“נֶכֶר”,
הַפַּעַם צִוִּיתָ: גָּנוֹז!
הַפַּעַם אָמַרְתָּ: דַּעַת –
גַּם הִיא נִצְחִיּוּת שָׁעָתִית.
וְכָל שֶׁבִּלְשׁוֹן־בֵּינוֹנִי הִיא שַׁעַט
לַהֲדָ"ם הִיא בִּלְשׁוֹן־עָתִיד.