¹

הד“ר פסמניק לא הבדיל בין ״אגיטציה” לבין ״פרופוגנדה" לכן הוציא משפט מעוקל. האחרונה עוסקת בברור הרעיון הציוני, תוכנו, מהותו, ומגמתו בכלל. דבר זה אפשר להשיג רק ע"י חנוך שיטתי במשך שנים רבות, חנוך המקיף את כל מקצועות החיים. האגיטציה עוסקת בשאלות וענינים שוטפים הנוגעים לציונות.

מסכים הנני לכל אשר הציע מר פסמניק בנוגע לחנוך, לא כן בנוגע לאגיטציה. מר ק. ל., כרופא, דורש הטפה ציונית טפות טפות, הטפה לכל רוח, ולפי טעמו של כל שומע, אך דרך זו מביאה לדעתי חלי תחת תרופה. אם נטה את הציונות לרוח כל שומע, אז נרכוש לנו אילו נפשות פורחות, ציונים לשעה, ציונים שהיום הנם כאן ומחר – במחנה שונאינו, אך לא ציונים בעלי הכרה, המוכנים לסבול בעד הרעיון, ומוכשרים לעבודה תכופה כמו לעבודה לדורות.

דורשים מאתנו ותור בדעות. כבר הרבינו לותר. נכונים היינו לותר עוד יותר אילו ידענו כי בעבור זמן מה והשגנו את מטרתנו, או כי הויתור בכלל מקצר את דרכנו למטרתנו. אך בכל הויתורים מאום לא השגנו. עם כל כשרותו של הבנק הקולוניאלי טרם עלה בידינו למכור את מניותיו במדה מספקת. כל הדעות שוות בנוגע לקרן הקיימת – האם מרבה העם להביא את נדבותיו?

כמה פעמים הדגישו וחזרו והדגישו כי הדת בציונות הוא דבר השייך למצפונו של כל פרט בתוכה, ובכ“ז כמעט יעשה דבר נגד המקובל מיד ימצאו מקפידים על יראת־שמים של אחרים, המכים בתוף ומריעים. אם בא הד”ר פ. ורוצה לעשות את הדת כאחד מעיקרי הציונות – הרינו רואים בזאת פעולה מתנגדת לציונות. בציונות נכללות כל ההשקפות השונות – וזאת גבורתה. אם נצא כולנו במחול לפי התוף ונדבר לא לפי דעותינו אנו כי אם לפי דעות אחרים ורוחם, בזה נשלול מן הציונות את עקריה. עלינו לזכור תמיד, כי הציונות אינה מתנגדת לדת, אך גם דתית איננה.

(“הצפירה” 281 18/31, דצמבר 1902).