יותר מאלף שנה
בחיק אותו הנוף
לפאת הגבעות המוריקות
ברגע של דומיה עזה
שכלה נעם
היא טווה את ספורה
השעות המנוחות
היא מתרתחת
משתלחת
משתוללת
מחליפה צבעים
מזה קצף על חופיה
בזעם לכל הרוחות
אוי למי אשר
באלו השעות
יפול
אל מיטתה
הלילה אך יחשיך את השמים
וכבר תשקט ותרגע
ועד לדמדומי הבקר
היא נכנעת
ונתלית
ברשתות הדייגים