מַיִם רַבִּים עָבַרְתִּי וּמַלְאָךְ לִוָּנִי,

בַּלֵּילוֹת רְאִיתִיו עָף בְּעִקְּבוֹת הַסְּפִינָה;

לֹא רָגְשׁוּ מִשְׁבָּרִים, רַק נָתִיב לְבֶן־חָלָב

נְמְשַׁךְ לְאֵין־קֵצֶה מֵאַחֲרֵי הַסְּפִינָה.

וּבְשָׁלוֹם הִגַּעְתִּי אֶל יַבֶּשֶׁת־מַאֲוַיַּי,

מַלְאָכִי שָׁב נוּגֶה אֶל אַרְצוֹ הָרְחוֹקָה –

מַבָּטִי לִוָּהוּ וּבְלִבִּי נִשְׁבַּעְתִּי:

אִם אֶשְׁכַּח מַלְאָכִי בָּאָרֶץ הָרְחוֹקָה!

ניסן, תרע"ד