אֵיכָה הֶאֱפִיל צֵל
עַל בִּקְעַת יָמַי,
הַרְפוּדָה צִבְעֵי־אוֹר וְיֶרֶק
וּנְתִיבוֹת־אָָדָם גְּלוּיוֹת!
חֲרָדָה קָרָה חָלְפָה
בְּעֶצֶם עֵת צָהֳרַי
וְתִמָּהוֹן גָּדוֹל הַעֵם
אֶת שְׁדוֹתַי הַמַּזְהִירִים.
עוֹד כֹּל בִּי שָׁשׁ לִצְמֹחַ,
עוֹד צִיצֵי־חֲלוֹם עֲנֻגִּים
בֵּין עֲלֵי־מַחֲשָׁב רְחָבִים
בְּרֹב עֶדְנָה יִתְרַפָּקוּ –
וּהִנֵּה זֹה הַחֲרָדָה
בְּעֶצֶם עֵת צָהֳרָי,
כְּנוֹחַ כֹּבֶד־צֵל
עַל בִּקְעַת יָמָי.
הוֹי, יָגוֹן חוֹתֵךְ
כְּתַעַר שְחוּטָה!
הוֹי, תּוֹלָע נוֹקֵב לֵב!
הֲיִבְשְׁלוּ עוּלֵי־צְמָחַי
אַחֲרֵי שְׁקִיעַת שִׁמְשִׁי
בְּלַיְלָה חַם וְשׁוֹקֵט,
וּמְצָאוּם נוֹטְעִים בָּאִים
מְלֵאֵי זִיו וְעָסִיס
וְהַדְרַת יֶרֶק
לְהַרְהִיב עַיִן שְׁלֵוָה
וּלְהַרְנִין לֵב בּוֹטֵחַ?
אוֹ יַעֲבֹר לַיְלָה נוֹשֵׂא
קֹר וְרוּחוֹת־קֶטֶב
וְהֶחֱלָה לֵב צְמָחַי,
וּבְקוּם נוֹטְעֵי־מָָחר
וּמָצְאוּ כֻּלָּם נוֹבְלִים
בְּלַהַט שֶׁמֶשׁ חֲדָשָׁה,
וְעָבְרוּ בְּמַחֲרַשְׁתָּם
עַל אֲשֶׁר טִפַּחְתִּי
וְרִבִּיתִי בְּאֹשֶׁר חָרֵד,
וְדָרְכוּ בְּרֶגֶל קַלָּה
עַל צְיצַי הַגּוֹוְעִים חֶרֶשׁ?
תרע"ט