מִן הָעֹמֶק עוֹלִים קוֹלוֹת,

מִסּוֹף עָמְקִי בּוֹקְעִים קוֹלוֹת:

”לֵךְ בִּקְטַנוֹת, אָדָם יָחִיד,

יִשְׁגוּ עַזֵּי־רֹב בִּגְדוֹלוֹת!"

מֵעֲלִיַּת־מַחְשְׁבוֹתַי

אֶשְׁמַע כְּמוֹ לְחִישׁוֹת חוֹלוֹת:

"לֵךְ בִּקְטַנּוֹת, אָדָם רָפֶה,

יִתְעוּ קָרֵי־אוֹן בִּגְדוֹלוֹת!"

וּמִסְּבִיבִי בַּאֲשֶׁר אַבִּיט

עֵינֵי יַלְדָּה עָלַי שׁוֹלוֹת:

״לֵךְ בִּקְטַנּוֹת, אַבָּא אוֹהֵב,

יְבַקְּשׁוּ זָרֵי־חַיִּים גְּדוֹלוֹת!"

תרע"ט