הַיְוֹם נָהַר זִכְרָהּ אֶל נַפְשִׁי הַנְּבוּכָה,

לֹא הָיָה אוֹת לַפְּלָאוֹת וְהַפֶּלֶא קָם וְחָיָה;

לְעֵינַי חָיְתָה דְמוּתָהּ כְּלִילַת־חֵן וּמְנוּחָה,

וְשֵׁנִית בְּעֹז בִּי זָרְמָה נְגִינַת הַהֲוָיָה.

עִנֵּג רֶגַע לֶחְיִי מַגַּע יַד נַַעֲלָמָה,

וְזֵכֶר הָאַהֲבָה בֶּעֱזוּז רֹךְ בִּי נָבָע:

לִימִינִי הָלְכָה דְמוּתָהּ עוֹטָה אוֹר וּדְמָמָה,

וְעוֹרִי שָׁב הִתְעַדֵּן וְלִבְנַת יָדִי שָבָה.

הָיָה אוֹר מִסָּבִיב זָרְחוּ עָבֵי רָמִים,

וְאֵלוֹת־כֶּסֶף דָּמְמוּ בִּפְאַת דֶּרֶךְ־שָׁדוֹת;

שְׁנֵינוּ דֹם הָלַכְנוּ בְּשׁוּלֵי בְּחִיר הַיָּמִים,

וְנִשְׁמוֹת שְׁנֵינוּ הָיוּ מֹר וְזִיו־חֲרָדוֹת.

הָָיְתָה אֵשׁ מִסָּבִיב, בָּעֲרוּ הַגְּבָעוֹת,

עֵץ וּסְבָךְ וְצִפּוֹר נוֹצְצוּ מָזְהָבִים;

שְׁנֵינוּ דֹּם הָלַכְנוּ חֲרֵדִים אֶל הַבָּאוֹת,

וַעֲלוּמֵינוּ שׁוֹתְקִים עוֹד לְמוּל הַלְּהָבִים.

רָפְתָה אַט הַבְּעֵרָה, שַׁחָה פְּאַת הַמְּרוֹמִים,

יָרְדָה עַל הַגְּבָעוֹת כִּפַּת סְגוֹל דּוֹעֶכֶת;

עָמְקָה שְׁעַת הַדְּמָמָה, וַעֲלוּמֵינוּ הוֹמִים

נָשְׁקוּ וַיִנְהָרוּ – לַבַּת אוֹר הוֹלֶכֶת.

תר"פ