אָנֹכִי לִי אֵצֵא בִּשְׁעַת בֵּין־עַרְבָּיִם,

רַק לִרְאוֹת בִּשְׁקִיעַת הַחַמָּה;

אַתְּ תִּקְּחִי אֶת כַּדֵּךְ, הַתַּמָּה,

וְתֵצְאִי לָעֵמֶק רַק לִשְׁאֹב לָךְ מָיִם.

עִם מוֹרַד הַפֶּלֶג יֵשׁ סֶלַע לֹא־נִרְאֶה,

שָׁם אֵשֶׁב וּלְבוֹאֵךְ אַמְתִּינָה,

עִם גִּילֵךְ תָּבוֹאִי, עֲדִינָה,

וּתְסַפְּרִי: הָעֵדֶר כְּבָר שָׁב מִן הַמִּרְעֶה…

אֶל זְרוֹעַי תִּתְכַּנְּסִי: כִּתְאוֹמִים בּוֹדֵדִים

דֹּם נַקְשִׁיב בָּעֵמֶק הַשּׁוֹקֵט

אֶל קוֹלוֹת הַפַּעֲמוֹן הַבּוֹקְעִים, הַכְּבֵדִים.

דֹּם נַעֲמֹד מִסְתַּכְּלִים בַּמַּעֲרָב הַיּוֹקֵד

וּנְצַפֶּה חֲבוּקֵי־הַנְּשָׁמָה

עַד קֶרֶן אַחֲרוֹנָה תִּסְתַּלֵּק בִּדְמָמָה.

תרס"ט