דְּמָמָה דְלוּקַת־פְּלָדוֹת רָבְצָה עַל הַשְּׁדֵמוֹת,

טְעוּנָה סֵבֶל־זֹהַר כָּרְעָה דֹם הַקָּמָה;

נִלְאֶה, נִלְאֵה־נֶפֶשׁ וַאֲכוּל אָבָק לָבָן

נַחְתִּי לִי בַּמִּשְׁעוֹל, פָּנַי לָאֲדָמָה.

שְׁבוּיַת־חַמָּה, חֲרֵבָה, כֻּלָּהּ מִתְעַלֶּפֶת

תַּחַת מַפַּל גֵּוִי שָׁתְקָה הָאֲדָמָה,

אַף אֲנִי הוּטַלְתִּי דוֹמֵם וּמִתְעַלֵּף,

רַק אֶת קִירוֹת לִבִּי קִרְקֵר אֵשׁ הַצָּמָא.

חוּטֵי־אֵשׁ נִמְתָּחִים, יוֹצְאִים מִנְּחִירָי,

נָגְעָה הַלֶּהָבָה, נִצְּתָה בִּי הַנְּשָׁמָה,

כֻּלִּי רַעְיוֹן נִלְהָב: לוּ יֵשׁ לִי מַאֲכֶלֶת

וְהִשְׁקֵיתִי עַתָּה דָּמִי הָאַדָמָה.

תר"ע