יֶרַח יָמִים הִתְעַנֵּיתִי

בָּדֵל, נוּגֶה וּגְזוּל־שְׁנָת,

לִבִּי קֵן לַעֲלוּקָה קְטַנָּה

וּמִלָּחָיַי דָּמִי נָס.

יֶרַח יָמִים דֹּם תָּעִיתִי

בְּשַׁדְמוֹת־קָמָה וּבַגָּי,

וָאֱהִי נִזּוֹן מִיּסּוּרַי,

וּמִיגוֹנִי אֲנִי חָי.

יֶרַח יָמִים — אַךְ הוּא נָגוֹז

וּשְׁעַת־גִּילִי בָּאָה שׁוּב!

אֵשֵׁב, אֶעֱלֹז עִם יַלְדָּתִי,

וְיַלְדָּתִי הִנָּהּ — כְּרוּב.

הַס הֶעָבָר! מַה שֶּׁחָלַף

הֵן כְּבָר נִמְחָה לְעוֹלְמֵי־עַד;

נִרְקֹם לָנוּ עוֹלָם חָדָשׁ,

חָדָשׁ־חָלָק, רְאִי, הַבַּד…

וּלְעֵינֵינוּ נִסִּים נַעֲשִׂים:

עוֹלַם־פְּרָחִים הִנֵּה צָץ,

וְאֵל הָאַהֲבָה לְבַשֵּׂר בּוֹאוֹ

רָץ שׁוֹלֵחַ אַחַר רָץ.

נָוֵךְ בָּנוּי עַל רֹאשׁ תְּלוּלִית,

אִילָן פּוֹרֵשׂ עָלָיו נוֹף,

וּשְׁתֵּי יוֹנִים כְּחֻלּוֹת־מֻרְאָה

טָסוֹת סְבִיבוֹ טוּס וָסֹב.

נָוֵךְ, נָוֵךְ נְוֵה־הַשָּׁלוֹם

עוֹדוֹ קוֹסֵם צְנוּעַ־הוֹד;

מַלְאָךְ צָחוֹר עַל הַפְּסַנְתֵּר

פּוֹרֵט נִגּוּן כֻּלּוֹ סוֹד.

עַל הַשְּׁמָשׁוֹת בְּעֵרַת־שְׁקִיעָה,

אֹדֶם לוֹחֵשׁ עַל הַקִּיר:

תְּמוּנוֹת־הוֹד וִיצוּרֵי־פֶלֶא

עוֹלִים אַט בִּגְבֹר הַשִּׁיר.

שִׁיר וָשֶׁמֶשׁ גֹּוְעִים יַחְדָּו,

בַּוִּילָאוֹת זִיעַ קַל;

הָעֲצִיצִים נָמִים חוֹלְמִים,

עַל פִּרְחֵיהֶם יוֹרֵד טָל.

אַתְּ עַל בִּרְכַּי, מַלְאָךְ שָׁקֵט,

וּשְׂעַר רֹאשֵׁךְ נוֹטֵף פָּז —

נָמוֹג, בָּטֵל שְׁאוֹן־עוֹלָם,

רַק חֲלוֹם עוֹלֶה וַחֲלוֹם גָּז.

תרע"ב