עֵת כִּי אֶסְעַר עִם עַלִּיזִים וּבִצְחוֹקָם כִּי אֶתְעָרָב,
אֶגְמָא סָבְאָם בְּלַהַב־תַּאֲוָה וּבְרִקּוּדָם כִּי אֶתְהוֹלֵל,
אַתְּ הַיְחִידָה, עַלְמָה, אָז תַּפְלִיגִי מַבַּט־אַיָּה צוֹלֵל
בְּנִבְכֵי רוּחִי, וְהִשִּׂיג עֹגֶן־עֵינֵךְ עִמְקֵי תְהוֹם־מִסְתָּרָיו.
אַךְ לַשָּׁוְא תְּפַזְּרי רְמָזִים: לֹא, לֹא אוּכַל צֵאת הַסִּיעָה,
פִּנַּת־שַׁלְוָה גַּם לֹא אֹבֶה; קָשֶׁה לְנַפְשִׁי עֹל־הַדְּמָמָה,
מִבֵּין הַרְרֵי־שֶׁקֶט תָּצִיץ דְּמוּת הַמָּוֶת הַנִּזְעָמָה —
תְּנִינִי לִסְעַר עִם עַלִּיזִים כְּעִם הַגַּלִּים הָאֳנִיָּה!
תרע"ב