חֶרֶשׁ סָחָה לִי יַלְדָּתִי,

יַלְדַּת־תֹּם עֲדִינָה:

"עֵינְךָ קָשָׁה, חַדָּה, גֵּאָה,

יֵשׁ לָהּ לַהַט צִנָּה.

"עֵת נִתְעַלְּסָה וּמֵאשֶׁר

דֹּם דִּמְעוֹתַי בָּאוֹת,

אַתָּה גוֹעֵר וּמִתְקַצֵּף:

אֲנִי שׂוֹנֵא דְמָעוֹת!

"אַךְ אֲנִי יוֹדַעַת סוֹדְךָ,

סֵתֶר־הַתַּעֲלוּמָה,

אָמְנָם יַלְדָּה פּוֹתָה אָנִי,

אֶפֶס לֹא מְרֻמָּה.

"בֶּאֱשׁוּן־לַיְלָה, דַּע, נִשְׁמָתִי

פֹּקְדָה אֶת מְעוֹנְךָ

עֵת עַל עַרְשְׂךָ תֵּשֵׁב חִוֵּר,

תְּבַכֶּה כִּשְׁלוֹן גְּאוֹנְךָ.

"דֹּם נִשְׁמָתִי עוֹמְדָה, זָעָה,

מְצִיצָה מִן הַחֲרַכִּים

וְסוֹפְרָה כַּמָּה אֶגְלֵי דִמְעָה

מֵעֵינֶיךָ מְפַכִּים".

תרע"ב