לִי יֵשׁ יַלְדָּה, יוֹנָה קְטַנָּה,

כֻּלָּהּ מְסוּרָה לִי,

וְיֵשׁ מַה מוֹשְׁכָהּ מְאֹד הַגַּנָּה

בַּעֲרֹב יוֹם וּדְמִי.

תָּעוּף שָׁמָּה, רְדִידָהּ — כָּנָף,

כְּחוֹל־עֵינֶיהָ — יָם;

שְׂחוֹק־פָּז רוֹתֵת עַל כָּל עָנָף

וְכָל עֵשֶׂב נָם.

רֶגַע תִּרְעַשׁ בֵּין הַסְּבָכִים,

לִבָּהּ יִפְחַד מָה;

זָהֳרֵי־מַעֲרָב כְּבָר נִדְעָכִים

וְדוֹדָהּ עוֹד לֹא בָא!

בָּאתִי, בָּאתִי וְלִבִּי רוֹעֵד,

חֶרֶשׁ הוֹמֶה לָךְ,

וְכִתְמוֹל עוֹד לָנוּ מוֹעֵד

וְהַגַּן — שׁוֹבָךְ.

עַיִן בְּעַיִן דֹּם נִסְתַּכֵּל,

תַּחֲלֹם יָד בַּיָּד,

צַד הַלַּיְלָה יִכְבּשׁ הַכֹּל

וְסַהַר צָעִיר שָׁט

תרע"ב