לַיְלָה! מָה אֶתְאַו רְבֹץ עַל שְׂפַת מַעְיָנְךָ,

שֶׁיְּפַךְ מֵחֵיק מַחֲשַׁכִּים טְמִירִים,

כְּפַכּוֹת דִּמְעָה צְלוּלָה מִבֵּין רִיסִים שְׁחוֹרִים

עַל תָּאֳמֵי־לֶחְיֵי נַעֲרָה בְּהִירִים.

יְגַע הַיּוֹם וּמֻכֵּה שִׁבְטֵי־חֻמּוֹ אֹבֶה

כְּרֹעַ עַל סַף דְּבִירְךָ, לַיְלָה,

בְּלֹעַ צִנַּת כּוֹכָבֶיךָ הַמַּזְהִירִים

עִם קַרְנֵי מַלְכָּתְךָ הַמְטַיְּלָה.

כֻּלִּי כְּאֵב וֶעֱנוּת וּכְלִמָּה וְאִי־מַרְגּוֹעַ,

לֹא אֵדַע כִּפּוּר לְגֹדֶל חֲטָאָי;

אִם רַחֲמֵי־אֵם לְךָ, אִם לֶב אָח אוֹהֵב

לְךָ אָבִיתִי גַּלּוֹת פְּצָעָי.

אִם סַמֵּי־גֵּהָה נוֹטְפִים בִּכְנָפֶיךָ, לַיְלָה,

יְקוֹד יִסּוּרַי הַשְׁבַּח, הָמֵשׁ,

וָלֹא — נָא תְנֵנִי הַעֲרוֹת פַּעַם כָּל אַנְחוֹתַי

וּלְהִמּוֹג עִמְּךָ בְּצֵאת הַשָּׁמֶשׁ!

תרע"ג