קוֹל פַּעֲמֵי סְתָו הוֹלֵך רַק רִשְׁרֵשׁ בַּקָּנִים

הֲתְּקוּעִים כְּנֵרוֹת שֶׁל שַׁעֲוָה בַּבִּצָּה,

נִתְחַלְחַל הַנַּחַל וַיְכַנֵּס נַחְשׁוֹלָיו,

וַתִּפֹּל צְפַרְדֵּעַ הַמַּיְמָה בִּקְפִיצָה.

הַחַמָּה עוֹד תֶּאֱרֹג בְּשָׁנִי וָכֶתֶם,

עוֹד יַגַּע הַקַּיִץ אֶבְרָתוֹ עַל שְׂפָתַי,

אַךְ גֻּנַּב אֶל אָזְנִי צְלִיל פַּעֲמוֹן־הַמָּוֶת,

הַכִּכָּר נִתְיַתְּמָה, לֹא אֵדַע אֵימָתַי.

הָעֵצִים מַשִׁילִים דִּינְרֵיהֶם לָאָרֶץ

וְעוֹבֵר עֲלֵיהֶם הָרוּחַ כִּמְטַאטֵא;

עֲרִירִי אֲטַיֵּל לִי עַל גְּדוֹת הַנַּחַל,

רַק צִלִּי מְכַרְכֵּר עַל יָדִי וּמְשַׁטֶּה.

מַה קָּשֶׁה בַּסְּתָו לִי, מַה קָּשֶׁה בַּחֹרֶף!

כַּנַּחַל, כָּאִילָן, כַּכִּכָּר — כָּמוֹנִי.

הַקַּיִץ סִמְּכַנִי בְּיֵין אֲשִׁישׁוֹתָיו,

הַסְּתָו הוּא לִי יִמְזֹג רַק שְׁמָרִים לִיגוֹנִי.

תרע"ג